נראה לי

יהודה יקר, הפורום הזה מתקיים בכמה רמות שונות. יש בו קהילה קטנה שמקיימת קשרים הדוקים, ובה חברים אתה ורוז וצביקה ואלן ועדי ונעמה, שהפורום הפך למקום מפגש קבוע עבורם. אבל הפורום הזה הוא גם מקום לדיון רציני בנושאים הקשורים בטראומה ובהלם-קרב, וזאת אנחנו עושים לעתים מזומנות. בנוסף, משמש הפורום כמקום ביקור לגולשים חד פעמיים וגם לגולשים סמויים, שאינם משתתפים בו באופן פעיל. חיי היום-יום של הפורום מהווים מזיגה בין שלושת הערוצים השונים, ובהתאם לכך נוצר מדי יום האופי המיוחד של הפורום. לעתים כמה מאתנו עסוקים בדברים אחרים, ונדמה שהפורום השתתק. לעתים אנחנו נגררים לשיחות סרק ולוויכוחים פוליטיים או אישיים, שמסיטים אותנו מנושאים כואבים. אבל למרות הכל, הפורום הזה הפך לחלק מחיינו, וקבע עובדה מסוימת בנוף הפורומים: יש הלם קרב, ומותר לדבר עליו, וכאן המקום לכל מי שאינו חושש לדבר, וגם לכל מי שזקוק לתמיכה. לא תמיד יהיה נעים כאן, ולא תמיד יקבל כל אחד מיד את מבוקשו. גם במשפחות הכי טובות זה כך. אבל יש כאן קהילה שהיא כמעט משפחה, ויש כאן תמיכה הדדית ונסיון להבין ולהוציא את הלם-הקרב והטראומה מן הארון של התרבות הישראלית. אין צורך להתייאש. אנחנו בדרך הנכונה. וטוב שכולכם נמצאים כאן. דרור