מחפשת מידע
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום לכולם. אני סטודנטית לפסיכולוגיה שמתעתדת לערוך מחקר בנושא פוסט טראומה מסוג הלם קרב. אני מקווה שאני לא מפריעה כאן בפורום, פשוט נואשתי מלחפש נתונים באינטרנט... וחשבתי שאולי משהו פה יוכל לעזור לי למען המטרה הנעלה הזו. אולי משהו יודע היכן ניתן להשיג נתונים סטטיסטיים על נפגעי הלם קרב בשנים האחרונות? כאמור ניסית לחפש באינטרנט , אך לא ממש הצלחתי. אודה לכם במידה ותשתפו איתי פעולה ותעזרו לי למצוא את הנתון שביקשתי. בהערכה רבה . הסטודנטית.
הרבה אין מה לחפש כל אדם שני ברחוב סובל מפוסט טראומה כזו או אחרת אולי אלן יגיע וינסה לעזור לך הוא המומחה בהצלחה
איזה מחקר את מתעתדת לערוך בנושא? ואילו נתונים סטטיסטים את מחפשת? לאיזה נתון בדיוק את מבקשת שיתוף פעולה ?
מידע??כמה יש פוסט טראומטים? זהו הנתון הכי חסוי במדינת ישראל זה הנתון ששמור בכספת עמוק עמוק אצל השלטונות הם גורסים...שלא יודע..לא כואב..לא ראיתי לא שמעתי כמו התמונה של שלשת הקופים אבל תפני לחכ זהבה גלאון לה יש את כל הנתונים בוועדת חוק ומשפט בכנסת רק שבוע שעבר היה דיון בנושא
למעלה מכמה אלפים רשומים במשרד הביטחוו. לא מעט מתדפק על דלתות משרד הביטחון והביטוח הלאומי וממתין לקץ. וחלק מסתובב ברחובות או ספונים בביתם לצערנו הרב.
הצעת מחקר: אמונות, הערכות ואסטרטגיות קוגנטיביות בתר-טראומטיות והשפעתם על מידת הפגיעות לPTAD -, לשם ניבוי מידת הפגיעות להפרעה פוסט-טראומתית מסוג הלם קרב. זה בקיצור נמרץ.... הנתון שאני מחפשת הוא: כמה לוחמים אובחנו כסובלים מההפרעה בשנה האחרונה ובשנה שלפניה. אין לי מושג איך אוכל למצוא את הנתונים הללו. בכל אופן תודה על ההתיחסות!!! ואור- אני יודעת שיש מלא אנשים שסובלים מפוסט טראומה. מטרת המחקר הזה היא לזהות אנשים שיותר פגיעים מראש לפיתוח ההפרעה ולא לשלוח אותם מראש לקרבות... לכן המחקר הזה יכול למנוע בל מאנשים רק במסגרת צבאית שבה יש מקום לאבחון מוקדם. לא בטוח שהשערת המחקר שלי בכלל נכונה, אבל שווה ומעניין לבדו. אם בסוף המחקר יצא לפועל (נכון לעכשיו הוא רק בגדר "הצעת מחקר" )אעדכן אתכם בתוצאות. הרבה רוגע. הסטודנטית
ובשביל מה לחשוב על קרבות אפשר לוותר עליהם מראש כך יחסכו חיי אדם
את יכולה לנסות לאתר את הפרופסור זהבה סולומון באוניברסיטת ת"א המחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שאפל לדעתי הנתון שאת מחפשת לא רלוונטי לדעתי כי יש חברים שלנו שמאובחנים השנה / שנה שעברה ואשר נחבלו עוד בשנת 48/56/67/73/82 ובין השנים האלה ורק היום פונים חברים אלה לשם קבלת טיפול / סיוע / מזור לכאבם את מוזמנת ליצור קשר צביקה 052-888486
אגב כבר שיתפתי פעולה עם מחקר (החוקר מתגורר במחנה פלמחיים). לדעתו אפשר שיש איזה גן משותף לכול ה-PTSD'S ,נתתי דגימת דם, לדעתי נניח שנמצא משהו משותף האם זה הוגן האם נסומן כנחותים בעבודה , צבא, למודים, ומציאת בני זוג ,וכ'ו . יתכן שברצון לעזור יהיה גם נזק.
ברור לך מה יגידו החארות האלה בצבא למי ש"תאבחני" כבעל סיכוי גבוה לסבול מPTSD - משתמטים. תעשי להם טראומה בהפוכה... תחשבי על ההשלכות של זה, יש לך מושג מה זה היה בשבילי להודות שיש לי בעיה ? לוחם אמיץ, קילר וכל החארטה הזה ? רק בגלל שלא רציתי להיראות פחדן. ואת רוצה לשים סטיגמה על הילדים האלה, לפני שירו אפילו כדור אחד. לא יודע מה עדיף, אבל זה טרפה וזה תועבה. אמר את זה חודל הכי טוב שאפשר - מה משותף לכולנו ? אנחנו הפראיירים של המדינה. נתנו כל מה שאפשר לתת ויותר, ומה קיבלנו בחזרה ? תשאלי כל אחד פה מה הוא קיבל. ואז תשאלי מה הוא נתן. מזה תעשי סטטיסטיקה...
סטודנטית יקרה, המחשבה על זיהוי מוקדם של מי שרגיש לטראומה עלתה בעבר, והיא מוזכרת גם בספרו של יהויקים שטיין. כדאי לשים לב לסכנה שבהשערה זו: ראשית, מסוכן מאוד להכליל את כל נפגעי הטראומה בהגדרה משותפת. אין זה סוד שלא כל מי ששהה בקרב נפגע, ולא כל מי שנפגע נפגע באותו האופן. ההבדלים האישיים גדולים, ולא ניתן לאבחן את כולם באותו האופן. למערכת הצבאית יש אינטרס באבחון חד משמעי, שיסיר ממנה את האחריות. ההתייחסות לרגישויות קודמות כאל הסיבה לטראומה מעניקה למשרד הביטחון תירוץ להתחמק מאחריות ולהטיל אותה על הנפגעים. זו אחת הסיבות להימנעות ממחקר רציני ולקשיים המוטלים על מי שמבקש את ההכרה של משרד הביטחון. חג שמח, דרור
מה יש במחקר שהוא מטרה נעלה? איך מטרות המחקר יישפרו את איכות חיינו? צביקה
את חייך וחיי לא, אבל הבחורה מאמינה שהיא יכולה למנוע משיות רכים כמונו להגיע למצבי סיכון וכך לחסוך מהם את הסבל הנורא של לחיות בתור הלום קרב... סליחה אם יצא לי קצת אירוני, התכוונתי שיהיה מאוד אירוני. תראי, אני מכיר לא מעט הלומי קרב מ"השנים האחרונות" ולקבוע שיש איזשהו מכנה משותף בין כולם ושאנחנו פגיעים יותר מאחרים ? תשמעי חמודה - אני לא יודע איך היית מקטלגת אותי לפני הפגיעה, אבל אחרי מה שראיתי ועשיתי - אם לא הייתה השפעה עלי - הייתי אדם חסר נשמה, ולא יודע כבר מה יותר גרוע. כמובן שזו דעתי האישית בלבד. יודעת מה, אם את רוצה לשאול תכתבי לי לאימייל. מי אני שאפסול נושא שלך לתזה.
סטודנטית יקרה, הזכרתי כאן את ספרו של יהויקים שטיין, 'החלילן מווינה', שבו הוא מספר על היחס להלומי-הקרב בישראל, ולמחקרים בתחום זה. אם תקראי בספר, תגלי שעד כה נמנע במכוון מחקר רציני, והמחקרים שלא נגנזו הוטו לטובת המערכת. הנושא אמנם חשוב, ואני מברך אותך על המחקר שאת מבקשת לערוך, אך בעיני לא המחקר נעלה אלא פעולה שתשנה את היחס להלומי-הקרב. כאן בפורום לא תמצאי נתונים שיסייעו במחקר שלך. תוכלי ללמוד כאן על תחושותיהם הסובייקטיביות של נפגעי הטראומה, ועל היחס אליהם. לדעתי לא ניתן למצוא נתונים מדויקים, משום שהנסיון להקטין את מספר התביעות ולהקשות על הגשת התביעות מנע מרוב הנפגעים את ההכרה כהלומי-הקרב. מספר הנפגעים המוכרים אינו משקף את המצב האמיתי, ויעברו עוד שנים רבות עד שניתן יהיה לדעת את היקף הפגיעה. איזה סוג של מחקר את מבקשת לערוך? לתואר שני? שלישי? כדאי לך להתייעץ במומחים שהתנסו במחקרים כאלו בישראל, ולבדוק את ההטיה שלהם בהתאם לקשריהם עם המערכת הצבאית. בהצלחה, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
