ה ptsd התחזק מחדש ,לצערי .

שלום חברים יקרים אתמול הייתי באירוע של חבר מהיחידה שאליו הוזמנתי , שם פגשתי את חברי מהיחידה והעברנו חוויות על העבר המשותף והמסוכן שחוינובלבנון עד הבריחה הגדולה שבמהלכה נפצעתי מירי מחבלים. חברי , הסתירו ממני כי חברינו נפגע מירי טיל של מחבלים לפני שבוע וכל הזמן אמרו לי זה לא מאצלינו , לא האמנתי אבל צריך לקבל מה שחבר אומר .אנו אף פעם לא משקרים . נדהמתי , היינו במשימות ביחד . והנה הטיל שפיספס אותי לא פעם דווקא בתקופה זו משיג חבר יקר . נסענו לבי"ח פגשתי אותו במצב קשה , אבל חי ובעזרת השם יחלים .כך רוצים . ואז הכל חזר חזרה זיכרונות רעשים תמונות מלחמה אמיתית , זיעה חרדה לא ישנתי כל הלילה רצתי לשדה עם כדורים וכעת התחלתי להרגיש את עצמי מחדש במצב נורמלי , לכמה זמן ??. הכל מתחזק ומתגבר , גם המחשבה על הסבל שהוא הולך לעבור מול משהב"ט מעוררת חלחלה בי . די מתי היה לזה סוף

דני אחי שמחתי לשוחח איתך השבוע ואגב השיחות איתך מענינות -אתה אדם חזק עם ראש על הכתפיים ויודע שמוות אחי זה דבר שלך תדע מאיפה הוא נופל ועל ומי ומה ולמה.כוס אמק בעצם למה לך תדע..... אתה כותב על איש ההנדסה מהיחידה שעובדת בגיזרת לבנון חברך ועל סאגרים שפספסו אותך ודוקא אותו ואת הנהג של הדי9 הם תפסו הנבלות האלה. אחי לנשק אחי לצרה אחי היקר-אלו שאלות ודברים שאנחנו מעלים לא פעם ןלא פעמיים תמיד המחשבה הזאת שאיך איך לי קרה כלום איך בכלל נשארתי בחיים לך תבין בכלל והנה ההוא הלך וההוא הלך וככה החברים הולכים ותאמין לי קיבלתי ומקבל כל שנה עידכון מי יורד ממצבת כוח האדם שלנו. כנראה שנגזר עלינו להיות---- מתים המהלכים בין החיים.

חודל חברי אמרתי לך לא פעם , אנו חיים סתם איני יודע למה מצד אחד מנסים לחזור ולהיות אנחנו ומצד שני זה לא הולך כי הפציעה הנפשית היא הקשה שבפציעות , ואני עברתי כמה פציעות כולל אישפוז של מס' חודשים בבי"ח . על כל זאת יש להוסיף את המלחמה עם משהב"ט , רק בנושא קבלת תרופות וטיפולים לא יותר כל זאת מוציא את החשק לחיות ולהילחם ותמיד אני רוצה מצד אחד להשיתקם ומצד שני למות כי אני חושב שאין טעם לחיים במצב כזה וצריך להודות על כך שמצב זה הוא ללא תקנה . גם הרופאים המטפלים בי בנושא ההלם קרב 3 במספר אומרים לי , אנו יודעים שאצלך זה כרוני ( הם גם רוא תמונות שצולמו לאחר החילוץ האחרון שלי וגם דוחות רפואיים ) אבל ננסה לעזור לך . מה לעשות , אין לי כוח להילחם עם משהב"ט ועם החיים אני רוצה מלחמה / פיגוע ולא לחזור יותר לכאן , זה המתנה הגדולה שאוכל לקבל . דני חברך .

לבחור שניצל ויצא מזה חי.

תודה אחי אני מחר אמסור לו , אתה חבר אמיתי לפעמים שאני עצוב ומדוכא שיחה איתך משנה את המצב תודה שיש חברים כמוך , תהיה חזק אחי . דני

המממממממממ. אם כך למה דוגלים הפסיכולוגים בשיחות לשחזור ועיבוד הטראומה???? אם כל זמן שנזכרים או מדברים על הטראומה...מתחילים הבאלאגנים???

לדורר שלום תודה ,אבל זה לא קל אני נפצעתי בפעם השלישית בפעילות מבצעית יומיים לפני הנסיגה וכעת זו תקופה שקטה , חברי גם מדווחים לי כל הזמן שהכל שקט בדרך כלל ,אני שמח לשמוע זאת ( כעת אני יודע שהם שיקרו אותי על מנת שלא אדאג להם )עברנו תקופות קשות ביותר תחת ירי מארבים וחילוצים הן של חילים והן שלנו אחד את השני .פתאום אתה שומע חבר טוב נפצע קשה זה כאילו שדפקו לךכדור בראש מאחר וממה שהוא נפצע , ובעזרת השם יחלים אני עברתי לא פעם גם ירי טילים וגם ירי מרגמות ונק"ל וכל הזמן אתה נמצא במתח מערכת העצבים משתגעת . אבל כעת , הכל חוזר חזרה העוצמה חזקה יותר ואיני יודע מה לעשות עם עצמי אני תיכף עוזב את הבית ואלך ברגל לבי"ח על מנת להיות איתו גם כך מחר יש לי טיפולים ברמב"ם . מעבר לכך אני רואה את אישתו (ביחידה זו הייתי אני איש המילואים היחיד על תקן מיוחד בין אנשי הקבע )ואיני יודע מה להגיד לה . אתמול יצאתי ליער , הסתובתי עד איזו שעה שתיתי אלכוהול עם כדורים הלכתי לכיון צפון מערב חציתי את הכביש ותפסתי תצפית עד שנרדמתי חזרתי לקראת 10:00 היום הביתה ועד עכשיו אני בחד"ב , כעת אני מרגיש שאני יכול לכתוב קצת כי אני עצוב . דני

ערב טוב דן , אני מכיר היטב את הטריגרים הללו שמעוררים את השדים מתרדמתם . אני יודע עד כמה ההרגשה נוראית . צריך תמיד להאמין שאחרי ירידה בא עלייה . וזה תמיד קרה . זה עוזר לעבור את הרגעים הנוראים שאנחנו עוברים . אני בטוח שהחברים שלך לא רצו לפגוע בך . מחבק ורוצה לעודד אותך עד כמה שאפשר . אלן