לבן בעיניים

בוקר טוב לכולם, יש משהו חדש ונקי בשלג, למרות הקור והרטיבות וחוסר התנועה. זה, אולי, הצורך שלנו לעצור מדי פעם ולהתחיל מחדש. גם כאן, בפורום, עצרנו לרגע וחילקנו את הפעילות לשניים. הפורום הזה ממשיך להיות פתוח לכל מי שמתעניין בטראומה ובהלם-קרב, וזקוק לתשובות מיידיות, ובמקביל פתחנו פורום מוגן, שכולכם מוזמנים לקרוא אותו, אך רק מי שירשם יוכל גם להשתתף בו: http://www.psychom.com/forum.asp?id=30 אני מאחל לכם יום נפלא ושבוע טוב, דרור

יהודה יקר, נדמה לי שאתה מגיב כאן על משהו שכתבתי בפורום המוגן. גם אני סבלתי מהקור. במשך חודשים ארוכים הסתובבתי, כמו כל האחרים, עם חום לא נמוך, אך סירבו אפילו לשלוח אותנו לרופא. הנעליים היו רטובות כל הזמן, ולא היתה לנו כל אפשרות להחליף אותן (יצאנו הביתה פעם בחודש או חודש וחצי). למרות זאת, היה הרבה יותר נעים מאשר בסיני. יש ברמת הגולן משהו ביתי יותר, שהזכיר לי את ירושלים. החום והקור של סיני הרבה יותר קשים, כי שם הכל חשוף ואין מקום להסתתר בו מפני הפגזים. אתם ישנתם תחת כיפת השמים, ואילו אנחנו כמעט ולא ישנו. לפעמים נרדמנו בעמידה או בישיבה בזמן שהתומ"תים נסעו, ולפעמים נרדמנו לכמה דקות ליד התותחים. זו הסיבה שטנקים של השריון דרסו חיילים ישנים. להתראות, דרור