שיר : השמירה

הלילה יורד על האדמה , ואני נזכר בלילות ארוכים של שמירה , באזור של מלחמה , על גבול רצועת -עזה , הבחנתי באורות של בית להייה , כפר מחבלים ידוע , גבול של שלום ואחווה , שקט שרר בכל הסביבה , ציפורים הפריעו לשלווה ולרגיעה . כל ציוץ דומה לאדם השורק בקירבה העמדה , לא הבחנתי בין עצים לאנשים שעלולים היו להתקרב לעמדה , החושך התעבה משעה לשעה . אני זקוק להרגעה ולשלווה , אך אינני מוצא מנוחה . אני נע מצד אחד של העמדה לצד האחר שלה , הלילה ליל ללא ירח , ואין פתח באפלה , אין אפשרות לראות בכל הסביבה.

:-(

המילואים הזה היה בשנת 1996 . המילואים הללו היה נקודת השבירה הטוטאלית . זה הנקודה בזמן שהבנתי שקרה לי משהו . האחראיות שהוטלה עליי הייתה עצומה . כאבים מן הילדות התעוררו דווקא במילואים הללו . כל ערב בלילה מפקד הבסיס והחיילי מילואים שיחקו כדורגל וכדורעף .עמדתי מן הצד ונזכרתי באותם השנים שהייתי ילד ולא שיחקתי עם הילדים וכששיחקתי כולם צחקו ממני היו לי בעיות קשטת של קואורדינציה בילדות . הפכתי לאדם שמפרקים את המיתח המקום עליי . לא הגבתי להצקות של החיילים שהיו שם הייתי מכונס בתוך עצמי ובדיכאון , לא הייתי מסוגל לענות לאף -אחד . ראשי שרטטה תסריטי -אימה מכל הסוגים . העניין הזה עולה עכשיו מכוון שאני חושב שעם בעיות של קואורדינציה הציבו אותי במקומות לא מתאימים לי .אני מבין את הקושי לאבחן בעיות מן הסוג הזה , אך כשהגעתי ללישכת -הגיוס אמרתי שיש לי בעיות קוארדינציה לא הנידו שוב עפעף . היום הכעס והזעם הזה על מערכת עהתעורר דווקא עשיו כשעבר לי מחשבה מה עבר עליי מאז שהתגייסתי . אלן