המילואים האחרון שלי בניסנית

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

19/01/2001 | 22:15 | מאת: אלן

בפעם אחרונה שעשיתי מילואים הגעתי לבסיס ניסנית של משטרה צבאית . בחרתי בבסיס הזה כדי להפסיק את הטיפול באסירים פלסטינאים ולא להיות עד יותר למהומות . המקום היה שלו במיוחד . גרנו בוילות או יותר נכון לומר בתים חד -קומתיים עם מקלחת ושירותים בכל מקום . בכל חדר עמדו לרשותינו מיטות דו-קומתיים .חשבתי שהגעתי למילואים של כיף ורגיעה ושלווה . אך עד מהרה התבררה לי שלא כך הדבר. המקום שנראה שלו ופסטוראלי נמצא מול רצועת עזה . המפקד הבסיס העמיד אותנו בשמירה לאורך שש שעות רצופות ונחנו שש שעות . השמירות הללו היו הסיוט הגדול ביותר שחוויתי במשך כל השירות הצבאי . הייתי אחראי בעת השמירה לא רק על לשמור על החיים של חיילי הבסיס , אלא גם לשמור על החיים של תושבי העיירה ניסנית . תוך זמן קצר יצאתי מכלל פעולה . אחרי המשמרת השנייה איבדתי את הריכוז וספרתי בשעני את בדקות ואת השניות . הזמן עמד מלכת . נכנסתי בעת השמירה לדיכאון עמוק במיוחד . פחדתי מי מה שעלול לקראת אם מחבלים יתקרבו לעמדה וינסו לכבוש אותה .הייתי המגן האחרון לפני כיבוש המקום . כמה אחראיות נפלה על כתפי הצרות . זה היה יותר מדי. באחד הלילות אחרי ששמרתי כל הלילה .. היה חסר כוח -אדם ולא רציתי לסרב פקודה פחדתי מלהיכנס לכלא ורציתי לחזור הביתה בשלום הציבו במעבר קרני כדי לבדוק משאיות שנכנסו מן הרצועה לתוך הארץ . לא היה לי כוח הייתי חצי רדום והידיעה שמכוניות תופת יכולות להיכנס לתוך הארץ הגביר אצלי את המתח . מפקד הגיזרה החליט לבדוק את יעילות הבדיקה , עליתי כל פעם על סולם רעוע מאלומיניום ואם גלגלים ובגלל עייפותי לא הייתי יציב במיוחד . פתאום הגיע משאית ולא בדקתי אותו כמו שצריך בגלל שהייתי עייף ולא הייתי עירני מספיק . מפקד הגיזרה הסתיר בתוך המשאית חייל שתפקידו היה למלא את תפקידו של מחבל . פתאום אני שומע קולו של מפקד הגיזרה צועק לעברי שוטר צבאי חסר אחראיות , אתה הכנסת משאית תופת לתוך הארץ , אני נשבע שאני אלמד אותך לקח .לא ידעתי איפה להסתתר .הוא צעק עליי ואמר שאני לא ראוי למדים שאני לובש ושעליי לקבל עונש ראוי לגודל המעשה .רעדתי כולי מפחד , לא ידעתי איפה להסתתר . הוא אמר לי שאני אשפף באותו יום . אני עלול לשבת במעצר 4 חודשים והדבר מאוד לא נעים עבור איש מילואים . חשתי פחד ,חרדה ואשמה והייתי בטוח שאותו יגמר עבורי בכלא שש . לאחר -מכן בערב נשפטתי לפני מפקד הבסיס . הוא החליט שעונשי יהיה שבע ימים בכלא . אך לאחר -מכן התערב לטובתי מפקד משטרה צבאית של כל האזור שהפך לאחד המפקדים האהובים עליי והיה מפקד טירונות . הוא ביקש שאני הכתוב מחילה וכך תבוטל העונש לאחר המשפט כתבתי מחילה והעונש בוטל הוקל לי . שוב ניצלתי מבית -סוהר באופן וודאי. לאחר המילואים האלה התפרצו הסימפטומים של ההלם -קרב בצורה חריפה יותר וביקשתי לאחר המילואים הללו הפנייה לקב"ן . התקבלתי ע"י קב"ן לאר כ-7 חודשים הסימטומים של ההלם-קרב החריפו . לאחר מכן ראיתי שוב את המקום בטלוויזיה בעת מהומות ושמחתי שאני לא נמצא באותו מקום . חלף לרגע מחשבה כמה אנשים היו יכולים להיהרג אם הייתי שומר באותה עמדה בעת מהומות כל האירוע הזה קרה בשנת 1996 . אלן

לקריאה נוספת והעמקה

אלן יקר, הנה, ענית על השאלה שלי בנוגע לשיר. הסיפור שלך קשה כמות שהוא, אבל בעצם הוא גם מסמל משהו אחר. בעצם, לא המחבלים הם אלו שפגעו בך, אלא דווקא אלו ששלחו אותך להילחם ולשמור. תפקידו של החייל שהסתתר במשאית היה להכשיל אותך. כל זה קרה לאחר שכבר נפגעת, לפני-כן, ולא טופלת, וכעת, במקום תמיכה זכית במשפט צבאי שנועד להמשיך ולהכשיל אותך. קשה לי להבין את תחושת האשמה שלך, על מה שהיה קורה אילו. האשמה אינה נעוצה בך, אלא במי ששלח אותך לשם. אינני מבין איך מצאת בכלל את הכוח להיות שם, בתוך הדיכאון הזה, ולא לבקש העברה. שלך, דרור

20/01/2001 | 00:12 | מאת: צביקה קומיי

היי אלן האם אתה עושה שרות מילואים פעיל כיום? שבת שלום צביקה

20/01/2001 | 02:46 | מאת: אלן

למזלי אחר מהשאירע בניסנית הבנתי שאני חייב להפסיק עם המילואים מכוון שידעתי שאני רק אפגע מכל מילואים נוסף . שוכנעתי ע"י הפסיכולוג שאמר שמצבי רק ידרדר אם אני לא אפסיק את המילואים .

מנהל פורום טראומה והלם-קרב