סיפור

בשולי החדשות, קטנות או גדולות יש עוד סיפורים, אלה שלא מגיעים לכותרות, על מלחמות יומיומיות, מלחמות קטנות או גדולות, לפעמים רגילות, לפעמים פחות. כולנו מכירים את הסיפור על רחל אשת רבי עקיבא, ומתפעלים, ולא יודעים שביננו, יש עוד הרבה כמוה, כולן נצר של האימהות הקדושות, שרה ורבקה רחל ולאה, כולן נושאות בחובן גנים של שאר רוח, ואומץ. את הסיפור הזה, למרות שאינו מדבר על הלם קרב, הייתי רוצה להקדיש לכל הנשים שמאחרי הגבר , שממשיכות להחזיק את הבית המשפחה, ומדביקות אותה בעזרת סבלנות אינסופית. לכל הנשים , ובמיוחד לאישה אחת אותה אני מכירה רק מהפורום -לאורה. * * * מה שהיא משתכרת זה קצת יותר מ 2500 שקלים חדשים, היא לא תיתן לו מזה אף פרוטה, אם הוא מרוויח סכום כלשהו של כסף, הוא מחזיר אותו אל בין גלגלי הרולטה בעיר שברשות הפלסטינית. לפעמים כשאין לו גרוש הוא מבקש ממנה כסף, היא מסרבת, הוא מתחנן, הוא מבקש, הוא מרים את הקול, הוא מאיים, אבל היא לא נותנת לו אגורה, הוא הופך את הבית ולא מוצא כלום, והולך , לפעמים, אחרי שהשאיר לה למזכרת פנס בעין. היא מוצאת לה מקומות מחבוא לסכומים קטנים, וגם אותם מוציאה לצורכי הבית, לפני שהוא מגיע. אחרי שהיא מסיימת עבודה של ארבע חמש או שש שעות, היא חוזרת תשושה הביתה, בתים של אחרים ניקתה והבריקה, אבל הבית שלה מחכה לה עדין, אף אחד לא מנקה לה אותו. היא מגיעה הביתה מספיקה, לחמם את האוכל שבישלה אתמול, ויורדת לקחת את בנה מהגן, שתבורך הגננית שמסכימה להשאיר את הילד אצלה בלי תשלום עד שהיא תגיע, "הלוואי והייתי יכולה לגמול לך על הטובה הזאת" אמרה לגננית. "אין דבר, הוא ילד חמוד ולא מפריע, הוא משחק בשקט בשעה שאני מנקה כאן, הוא יודע שתבואי, וזה העיקר" ואכן היא באה, הילד רץ לקראתה, ומחבק אותה, אמא שלו, הדבר היציב בחייו. אף אחד לא יודע היכן נולד הג'וק הזה של ההימורים, אבל לפני כן, לפני כן, הם חיו חיים רגילים, דירה קטנה ומשכנתא, הוא עבד, היא גידלה את הילדים, יום אחד היא גילתה שחפצים נעלמו מהבית, היא רצתה להזעיק משטרה, אבל הוא ניתק לה את הטלפון "זה אני, לקחתי את זה, מכרתי, אקנה לך חדשים יותר משוכללים," אמר על הווידאו, והמערכת, אחר כך הלכו בעקבותיהם הטלוויזיה הצבעונית, אחר כך נעלם המיקרוגל, ואילמלא היה המקרר גדול מידי אולי היה לוקח אותו אחרי שלקח את מכונת הכביסה, לתיקון -לדבריו. היא הבינה, שהיא לא תראה אותם בחזרה. כשקיבלה התראה לפני ניתוק החשמל כי הוא לא שילם כבר כמה חודשים, היא רצה לשידה שלה, ובדקה את התכשיטים, חסרה שם טבעת יהלום קטנה, זאת שהוא נתן לה ליום הולדתה האחרון, והיא לא כל כך הספיקה לענוד , הוא בודאי חשב שהיא לא תרגיש, אבל היא הרגישה, לקחה את שאר התכשיטים, עטפה אותם היטב, לקחה מברג וסכין, והחלה לכרסם סביב מרצפת מתחת למיטה בחדר של הילד, לאט לאט ובסבלנות הסירה את המלט, לאט לאט, ובסוף שתי מרצפות ניתקו מהמקום, פינתה קצת מקום הכניסה את התכשיטים, כיסתה בחול, והחזירה את המרצפות למקומן, בעזרת דבק פלסטי, וניקתה את המקום. עכשיו אף אחד לא ידע היכן הם, אלה ישמשו אותה לעת צרה החליטה. כשסיימה היה די מאוחר, בישלה ארוחת צהרים פשוטה, הילדים חזרו מהגן ומבתי ספר "מה עוד פעם את האוכל הזה?" עקמה הילדה הגדולה יותר את האף "מתי כבר תבשלי לנו משהוא אחר?" שאלה , איך מסבירים לילדים קטנים, שאבא מהמר באוכל שלהם? היא ראתה בעיני רוחה את ההידרדרות הצפויה, , את בגדיהם הקטנים ממידתם, היא לא יכלה לרכוש חדשים, היא ידעה שיום אחד הם פשוט יהיו רעבים, והיא תצטרך לפשוט יד, היא לא הסכימה שזה יקרה, אז היא התחילה לנקות בתים. כל יום בשעה אחת הייתה חוזרת תשושה בידיה היו מאה עשרים, או מאה חמישים, שקלים, איתם נכנסה למכולת הקטנה של עובדיה. לוקחת מצרכי מזון בסיסיים, ותמיד מהסוג הזול, לפעמים הייתה מוסיפה שקית קטנה של סוכריות. לפעמים קרטיבים, שיהיה מתוק לילדים ממשהו, ומשלמת. לפעמים רק הייתה נותנת את הכסף, ועובדיה היה מוציא את הכרטיס, ורושם בפינה את הסכום, לא, היא לא הייתה חיבת לו כסף, הסכומים שם היו סכומים בזכות, אבל רק הם ידעו זאת. עובדיה ואישתו טובי הלב, היו אנשי סודה ומנהלים את החשבון שלה, לפעמים הייתה שולחת עם בנה, את אחד החשבונות של החשמל או המים, חשבונות מצומקים, עובדיה היה מחזיר לה למחרת שובר חתום, הוא היה משלם אותו עם חשבונותיו השוטפים, ומוריד את הסכום מחשבונה, חסכה בכל דבר שיכלה, הילדים הלכו לישון עם השמש, וקמו עם השמש, הן צריך היה לחסוך חשמל, נורית זעירה הושארה לגרש את החושך, וזהו. היום התברר לה כמה נכון היה שהסתפקה בזמנו בדירה קטנה יותר, - שלא תעיק עליה המשכנתא, עכשיו היו לה תשלומים קטנים בלבד, שעבור תקציבה הדל היו גדולים מאוד, אבל היא החזיקה מעמד בינתיים, אילמלא כן היו זורקים אותה מהדירה, הילדים שבעים, יש גג מעל ראשם. אין לה חובות, ירקות אפשר לקנות בסוף יום השוק, כשהמחירים צונחים כלפי מטה, כנפי עוף מזינים לא פחות מפולקעס, אבל הרבה יותר זולים. במי הכביסה שביד אפשר לשטוף את הרצפה, פעם עשו כך בזמן הצנע, סיפרו לה, אז מה יש לה להתלונן? זה הצנע הפרטי שלה, יכול להיות יותר גרוע. השתדלה לפצות אותם , אם אין אבא אז שלפחות תהיה להם יותר אימא, ישבה ושוחחה ושיחקה איתם ולימדה דברים שלא מלמדים בבית הספר. כמעט שלוש שנים חיה כך , שלוש שנים. לפעמים רצתה לקחת את הילדים ולעזוב, אבל התקווה שאי פעם יחזור האיש הזר ההוא, להיות אבא לילדים שלה, עכבה את העזיבה. ראש השנה האחרון, הם הסבו לשלחן הערוך, בחריצותה הצליחה ליצור יש מכמעט אין, הישיבה המשפחתית הזו במשך יומיים, בלי להמר, כמעט שיגעה אותו, היא יצאה עם הילדים לבית הכנסת "שירגישו את חג" אמרה לו "שיהיו עם כל הילדים האחרים, שילבשו את הבגדים החדשים שלהם" הילדים שיחקו עם חבריהם, והיא עלתה לעזרת הנשים להתפלל, והיא התפללה, איך התפללה, ללא בושה שפכה דמעות כמים . עוד לפני צאת החג הוא לקח מונית למפגש עם הרולטה, אלא שהפעם, הוא לא הגיע אל הקזינו , שני בחורים ערבים תפסו אותו, והפליאו בו את מכותיהם, רוקנו את כיסיו והותירו אותו עירום ועריה, בנס ניצל בעור שיניו, וברח, אלמלא כן היה עתה בין רגבי האדמה. "לכאן" הוא חשב "אני לא חוזר יותר" אחרי טיפול רפואי, חזר הביתה, אישתו, כמו תמיד - שתקה, למחרת, חבול ורצוץ, הוא יצא לחפש עבודה, היה היצע גדול, הפועלים מהשטחים לא הגיעו, והוא שהגיע לתחתית המדרגה חשב שעבודת הניקיון יכולה להיות טובה גם בשבילו, התחיל בחדרי מדרגות, בבקרים היה יוצא מוקדם, וחוזר עייף בערבים, היא לא ידעה לאן, לא היה שינוי בהנהגה הזו, הרי שלוש שנים הוא יוצא בבוקר מי יודע לאן, וחוזר בערב עייף. אלא שעכשיו היה קצת אור בעיניו. בסוף השבוע, הוא ניגש לאישתו והושיט לה את הכסף שקיבל, היא לא האמינה "מה קרה שאתה נותן לי כסף? מאיפה יש לך?" שאלה הוא מבויש, סיפר לה שהוא עובד, שוטף מדרגות, לפעמים שלושה ארבעה בנינים ביום, היא לא ידעה אם להאמין או לא. יום אחד הוא הביא לה טבעת יהלום קטנה, זו שהיא לא הספיקה כמעט לענוד, "לא יכולתי למכור אותה, נתתי אותה למישהו עבור הלוואה, היום שילמתי לו" היא נטלה את הטבעת, ושתקה. כמה שבועות עברו מאז, והוא מתמיד בעבודתו , החיים עבורם, מתחילים לעלות על מסלול נורמאלי, האינתיפדה שלהם חיסלה את האינתיפדה שלו.

שבוע טוב רוז היתי גם בקברה של רחל אשת רבי עקיבא אבל באמת אין לי סבלנות לקרוא את הספר שכתבת

אבל באמת שיהיו קצרים היום

מקלחת ראשונה היתה בצומת המיתלה לשם הגענו באוטובוסים הינו מסריחים מלאי חול ואבק בצומת התקינו מקלחות והיו שם שוטרים צבאיים עם משרוקית כל שריקה היתה מסמלת משהו היו 3 שריקות במשך המקלחת לאחר מכן הינו עוברים לצידו השני של הכביש שם עמדה משאית עם בגדים חדשים נעלים גרבים ולבנים וכולם יצאו כמו חתנים אבל לא להרבה זמן מיד הסופות היו ממלאות את האוזניים שוב בחול אבל היה כדאי והיה כייף

הסיפור שלך מסתיר את המלחמה . אני יכול לתאר לעצמי שהכייף הגדול ביותר היה המקלחת הראשונה לאחר ימים של מלחמה . משהו מאוד מעיק עליך ביומיים אחרונים ונראה שאתה מוצף . יהודה שיהיה לך שבוע טוב

לנו היה חבר שקראנו לו ארך הכרתי אותו עוד בבית ספר תיכון והיינו חברים טובים את קורס הקצינים עברנו ביחד ותמיד בכל מקלחת כמו שיהודה מתאר הוא קבל זמן כפול - כי כמו שאמרתי קראנו לו ... לזכרו של יואל ח. ז"ל

לו יהיי צביקה

אמן.