פחד
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
פחד אני רואה פחד על כל סביבותי. אנשים פוחדים שיסחבו אותם לחקירה באמצע הלילה, פוחדים שיתעוררו בוקר אחד ויגלו שהם מגורשים לארץ זרה, מעבר לגבול, פוחדים שיתעוררו באוהל בחוץ, ליד הבית ההרוס שלהם. יש אנשים שנוסעים לעבודה כל יום במסלול אחר, מפחד שיאסרו. כעורך דין רציונאלי אתה מנסה לחשב איזה מן הפחדים הם מוצדקים, קשורים איכשהו למציאות, אבל כבר קשה להבדיל, ומה זה משנה? הפחדים האלה שולטים בהתנהגותך, ומי יוכל לומר מתי פחד רציונאלי הופך לפאראנויה, או גרוע מזה לטירוף? תמיד היו לי פחדים. פחד שאאבד כאן את דמותי, פחד שאכנע לייאוש, פחד שהשינאה תעוור אותי, פחד מן הקץ, משפיכות הדמים שתבוא עם הקץ, פחד מפני מה שהם מתכננים בשבילנו. אבל מאז הספר אבדה לי השליטה על פחדי, והם נעשו מסויימים וקשים. בטני מתכווצת. אני יודע שפחדי מטורפים. אבל כך גם אויבי. קטע מתוך "הדרך השלישית" ספרו של רג'א שחאדה. רג'א שחאדה עורך דין מרמאללה, כותב יומן של אדם שנלחם על קיום שפוי במציאות בלתי שפויה, מציאות של חיים תחת כיבוש. חשבתי שמן הראוי שהקול הזה ישמע בפורום.
פנינה יקרה, לפני שמישהו יראה בדברים שכתבת כאן הזמנה לויכוח פוליטי, אני רוצה להוסיף ולצטט את המוטו המודפס בפתיחה לספרו של רג'א שחאדה: "אימרה של אסירי מחנה הריכוז טרבלינקה: 'כאשר שתי ברירות לפניך, בחר תמיד בשלישית'. בין כניעה אילמת לבין שינאה עיוורת, אני בוחר בדרך השלישית: אני צאמד." אני משער שמה שהזכיר לך את ספרו של שחאדה, עורך-הדין הפלשתיני מרמאלה, היה הויכוח שהתעורר כאן בעקבות הדיון על קשייהם של המתנחלים. וזה נכון, משום ששחאדה כתב את ספרו שבע שנים לפני שפרצה האינתיפאדה. באותם ימים, כאשר היישובים היהודיים פרחו וצה"ל שלט בשטחים ביד רמה, חיו התושבים הערביים בחרדה ובאימה, כפי שהוא מתאר בספרו. על הטראומה שלהם, ושל ילדיהם, ועל התופעות הפוסט טראומטיות שלהם, אנחנו משלמים בדם עד היום. זה היה יכול להיות מעניין אם פלשתינאי היה משתתף בפורום הזה, ומציג את המחיר הכבד של הטראומה, כפי שהיא נראית מן הצד השני של הקו הירוק. ורוז, לפני שאת כועסת, שחאדה כתב את ספרו כדי לנסות וליצור קשר של אמון והבנה עם חבריו הישראלים. זה היה אחד הניסיונות הראשונים של שלום, הרבה לפני שנכתב 'הזמן הצהוב' של גרוסמן. ואם עברנו אל הספרות, אז אולי, פנינה, יש לך עוד דוגמאות מן הספרות להשפעות הטראומה של המלחמה על החיים בארץ הזו? דרור
לפני שתתחילו להצטדק לי, היה לנו הסכם שלום? היה מי פוצץ אותו? לא אנחנו, אז תעשו לי טובה......
לא הבנתי מה את מנסה להגיד הרי ברור לכל אנשי IBM - איך בין א משיגע שהבעיה היא לא רק אצלנו בראש, הרי ידוע שכשיורד גשם כולנו נרטבים ולכן שומה על כולנו לרדת מהעץ הגבוה שכאילו רק אנחנו צודקים ולכן אנחנו בורכנו בכושר לעשיה לא צודקת - על כולנו להישיר מבט למציאות הכואבת ולהבין שלצעדים הפוליטיים שלנו יש מחיר והמחיר כואב והרבה פעמים אפילו יותר מכואב לכל תחנות אלוהים שבוע טוב
לפנינה בוקר טוב בהנחה שאת לא מחפשת התנגחות פוליטית - כי אם כן ראי התיחסותי לרוז פחד הוא פחד הוא פחד אני בטוח שהפחד / חרדה שלי דומים עד להחריד לתחושות העוברות בעיני כל אדם באשר הוא אדם אין קשר לדעתי בין רציונליות לבין חרדה - חרדה אינה ברת שליטה, בטיפול שעברתי ניסיתי להמיר חרדה בפחד כי פחד הינו בר שליטה ואני מנסה מאז ועד היום לא לתת לפחד לשלוט בהתנהגותי, מוצדק ולא מוצדק אני נמצא בקבוצה המנסה להוריד את המושגים פאראנויה טרוף ומילים דומות מהלקסיקון כשאנחנו באים לדון בנושא תגובת הקרב המאוחרת הידועה בכינויה הלם קרב בין היתר מנסה הקבוצה לשנות את חוקי המדינה ותקנות משרד הבטחון קל לי מאוד לקבל את תאור הפחדים של רג'ה שחאדה כי גם אני הייתי שם ואבדן השליטה הוא אחד הפחדים המרכזיים בחיי אני לא מקבל את הקביעה שבסיום המובאה - "אני יודע שפחדי מטורפים. אבל כך גם אויבי" אני לא מקבל את האוייב בתור מטורף אלה בתור בעל אינטרסים מתחרים בשלי, אני רואה אוייב רק דרך כוונות של רובה ולכן אני מקווה שכל אויביי יבואו וינסו לחיות כך שגם לי תהיה האפשרות לקיים את עצמי בחיים. לפי התאור של רג'ה כפי שהבאת אותו קל יהיה לשנינו לחיות זה במחיצתו של זה כי אנחנו כבר שילמנו את המחיר ואני חוזר אין כאן אמירה פוליטית אלה הבעת עצב ותו לא אני מסכים עם הקביעה שמן הראוי להשמיע קולות רבים ככל האפשר בפורום ואני מצטרף לקריאתו של דרור שכל אחד ישמיע את אשר על ליבו ולא יצא בהכרזות ובסיסמאות שבוע טוב לך צביקה נ.ב אני חושב פתאום שהשעה כרגע כמעט 4 בבוקר מה שמעיד יותר מכל על הקושי שאני נמצא בו ואילו היה לנו צ'ט פתוח יכול הייתי לשוחח עם העמיתים ולא לחכות לבוקר לראות את התגובות בוקר טוב לכולם ולהתראות צביקה
עכשיו אני מצטערת, כי אתמול בשעה שבה כתבת את הדברים האלו, עוד ישבנו ופתרנו אלגוריתם מסובך בתורת הקירובים. ראית שכתבת, אבל לא קראתי עד הסוף, אמרתי שאשאיר את זה לבוקר. אז זו לא תגובה עניינית (אחרי 4 שעות שינה קשה לי להתבטא לעניין) אבל מעכשיו, אם אראה הודעות בשעות מאוחרות, אני מבטיחה להסתכל ותודה על התגובה שלך מיום שישי, היא מאד חיזקה אותי. יום טוב, שבוע טוב, לילות שלווים נעמה
צביקה יקר, צ'ט לא היה עוזר לך לשוחח עם מי שאינו ער באותה השעה. גם הפורום מאפשר דיון מתמשך, און-ליין. כל מה שעליך לעשות הוא ללחוץ על לחצן 'חזור לפורום' מדי זמן מה, ולראות את כל ההודעות החדשות שנכתבו. זה אפילו נוח יותר מצ'ט, משום שניתן להתייחס לכל תגובה בנפרד, ולא להיסחף במהירות האגרסיבית של הצ'ט. ויום נעים, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
