זעזוע

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

13/03/2004 | 23:35 | מאת: אמיר

שלום לכוכם מזמן שלא ניכנסתי לכאן אני מקווה כי אתם חשים בטוב לאחר הרבה זמן ומחשבות חשבתי לספר לכם מ עובר עליי בחודשים האחרונים בטיפולים שלי בתל השומר ביחידה להלם קרב האמת היא שהמטפל שלי אחלה של אדם אבל אחרי טיפול ממשך אני מרגיש ששום דבר לא השתנה אצלי והדיכדוך והעצבות ממשיכים להתעצם והלב נעשה ככה יותר ויותר אני מתלבט כבר שנים אם במפגש מול המוות ההוא היה יותר טוב לו התחברתי עליו אז מאשר להמשיך כך נטול רגש לחיים ואפטי לסביבה נימעסו עליי הגלים של מצביי הרוח התקייפי החרדה אשר משבשים ומצאים אותי מדעתי לאחר מחשבה ארוכה וקרה החלטתי שאני מוכן לעזוב את העולם לדרכי המטפל שלי היה בשוק והזדעזע ממני בדרך שבא בישרתי לו את העיניין למרות שזה לא יהיה מחר או בעוד חודש הוא ניבהל מהעינין ואני חושב שאין לו זכות ולאף אחד לעצור אותי מאחלטתי זו לא סוד הוא שלאחר השרות הצבאי שלי הכול התחיל להדרדר ולאט לאט הכול יבש ולא נתר לי כלום שבישבילו בא לי להמשיך כאן ולהלחם בחיים המעפנים שיש לעולם הזה להציע לצערי גם טיפול של חמש שנים לא מוביל אותי לנקודה שונה שבא אפגוש את האושר שלי הפנימי החיים ממשיכם אני כמו חייה שנלחמה ועייפה ברגע שאשב לא אוכל לקום והייתר זה יהיה הסטוריה הרבה הקלה יש לי אם ההחלטה הזו כאילו נגולה אבן מליבי אותו הפחד שפחדתי ממנו כול הזמן עכשיו ניראה לי מתוק מתמיד אני לא מרגיש קורבן בעולם אלא משהו שהרגישות שלו גבוהה והוא מספיק בוגר לאחליט מה שבא לו נא לא להיכנס ללחץ אחלטה זו אחלטה ביצוע זה משהוא אחר לגמריי כרגע אני רחוק מימנו לכן אני עוד כאן אוהב איתכם אמיר אלן וצביקה אני מקווה ששלוכם טוב ביי בנתיי אמיר

לקריאה נוספת והעמקה
14/03/2004 | 04:33 | מאת: מאיר 29

אני אשתו של מאיר אני אגיד לך שאני מרגישה לא פחות מימך בעלי עושה הכנות להשאיר אותי לבד ואני שואלת את עצמי למה לא עזבתי למרות שנישארתי מרצון ומחוסר ידע כנראה שהמצפון לא נתן לי היום אני מושפעת מהחרדות שלו וסובלת מספיק אבא שלי ניפטר לפני שנה וחצי ואימה שלי הפכה לסעודית ואני איבדתי הכל ולא טוב לי תודה

14/03/2004 | 05:03 | מאת: איש הגשם

אהלן אמיר צודק לפעמים מרגישים שזהו נגמר הכביש ונופלים לתהום כך גם לי קרה פעמים אבל זו טעות גמורה בכלל לחשוב על זה היום יש לי מטפל טוב כמו לך אז מה שעליך לעשות זה רק לתת אמון במטפל ובך האמן לי לפני שנים הרגשתי בדיוק כמוך וגם חשבתי כך אבל מודה לפעמים טועים אנחנו רק בני אדם שטועים לפעמים עם עוד קצת רצון יכול להיות טוב יותר נסה ובטוח אני שתצליח אני כאן אם תרגיש שהינך צריך לדבר עם מישהו שחשב כמוך פעמיים

14/03/2004 | 13:27 | מאת: לי(המקורית)

מבינה בדיוק למה את מתכוונת. בעלי היה במצבו של בעלך, כיום מצבו השתפר פלאים הודות לטיפול שקיבל, ולרצון העז שלו. ברגע שהחליט שהוא לא יכול לעשות את זה לילדים- להראות להם שהם לא מספיק חשובים בשבילו, כדי שילחם כדי לראותם גדלים- התחיל להלחם ולפלס לעצמו דרך מהמקום הנורא בו היה. כיום מצבו הרבה הרבה יותר טוב. אם אוכל לעזור לך/לכם, ניתן לשלוח לי דוא"ל. בהצלחה

14/03/2004 | 08:42 | מאת: יפעת

בוקר טוב לך אמיר. ממה שאני קוראת אני שומעת מצוקה גדולה מאוד ותחושת חוסר אונים. ההקלה שאתה חש שאפשר להתאבד נובעת מהידיעה שיש לך בחירה בתחום הזה. אמיר בתוך החוסר אונים שאתה חש היום , אני בטוחה שיש ימים בהם השמש זורחת והכל ניראה יותר טוב, ויש לך בחירות שנובעות מהחופש שלך להחליט. התאבדות זו החלטה סופית לבעיה זמנית... יום נעים עם בחירות טובות ומוצלחות...

16/03/2004 | 01:16 | מאת: מאיר 29

לאמיר , אל תזיק לעצמך יותר ממה שמזיקים לך נכון שאתה יכול להזיק לעצמך ואף אחד לא יכול להזיק לך יותר ממה שאתה מסוגל להזיק לעצמך שמע לעצת יפעת .. אני לצידך שלום מאיר

14/03/2004 | 13:22 | מאת: לי(המקורית)

לאמיר אני שמחה שאתה רחוק מביצוע ההחלטה שלך, עמוק בלב אתה אולי יודע שזו החלטה לא נכונה?! נכון, זה נראה קל יותר לגמור את החיים מאשר להמשיך ולסבול, לעשות עוד ועוד מאמצים שלפעמים גם לא מצליחים...... אבל להתאבד זה בעצם לגמור את החיים בנקודה הכי נמוכה שלהם ומבלי לתת צאנס שיהיה יותר טוב. הרבה פעמים נמאס לנו וחושבים שדי, אין כוח יותר,,, לאחר זמן אנחנו מסתכלים אחורה והדברים של אז כבר לא נראים כל כך גרועים. זווה לחיות, יש אנשים שאוהבים אותך, יש נוף משגע, ציפורים, ריחות וכו', אל תותר, חבל.

14/03/2004 | 21:57 | מאת: אלן

אמיר ידידי , כן התחושה שתוקפת אותנו מפעם לפעם שאנחנו לא מרגישים כלום יותר היא תחושה נוראית . התחושה ששום דבר לא שווה . אך צריך להאמין שלפעמים זה מתחלף במשהו אחר . יש רגעים של שמחה . יש גם רגעים של שתקווה גם אם הם מעטים וזה מה שמחזיק אותנו בחיים. אני חושב שהמטפל יש לא תפקיד חשוב בלאוור את העצבות שלנו וטת חוסר הרגשות שלנו . אך באופן טבעי הוא רק יכול לעזור בלראות איפה אנחנו נמצאים כמו פנס בחשיכה . וזה תפקיד חשוב . אוהב אותך . צר לי שנעלמת . המספר טלפון שלי : 08-8651872 אלן

14/03/2004 | 21:57 | מאת: אלן

אמיר ידידי , כן התחושה שתוקפת אותנו מפעם לפעם שאנחנו לא מרגישים כלום יותר היא תחושה נוראית . התחושה ששום דבר לא שווה . אך צריך להאמין שלפעמים זה מתחלף במשהו אחר . יש רגעים של שמחה . יש גם רגעים של שתקווה גם אם הם מעטים וזה מה שמחזיק אותנו בחיים. אני חושב שהמטפל יש לא תפקיד חשוב בלאוור את העצבות שלנו וטת חוסר הרגשות שלנו . אך באופן טבעי הוא רק יכול לעזור בלראות איפה אנחנו נמצאים כמו פנס בחשיכה . וזה תפקיד חשוב . אוהב אותך . צר לי שנעלמת . המספר טלפון שלי : 08-8651872 אלן

אמיר יקר, אני קורא את הדברים שאתה כותב, וגם אני חושב שהרגישות שלך גבוהה ואתה מספיק בוגר כדי להחליט מה נכון לך. אני מעריך את היכולת שלך לנסח כך את הדברים, ולהתבונן ללא חשש במחיר הנדרש ממך כדי להמשיך לחיות. אתה צודק. לאיש אין זכות לעצור אותך, ורק אתה יכול לתת את הערך לחייך. אני חושב שהיכולת שלך להתבונן כך בחיים, היא האומץ הנדרש כדי להמשיך לחיות. למעשה, כולנו הולכים, כמוך, לקראת מותנו, אך רק למעטים מאתנו יש אומץ להתבונן למוות בפנים ללא חשש. אני חושב שהיכולת הזו, שלך, היא דווקא כוח החיים המפעם בך, והיא מאפשרת לך להמשיך ולהתמודד עם הקושי היומיומי. אני מקווה שתמשיך להישאר אתנו כאן, ולסייע לאחרים שאינם מתבוננים כמוך במוות. בידידות, דרור

15/03/2004 | 01:59 | מאת: חודל

חיים ומוות..... כל חיי הבוגרים המוות מלווה אותי - בתחילת הדרך במנות גדולות ועם השנים בטיפטופים... למעשה המוות היה ונשאר "תחום התמתחותי " ... וכל פעם יש לי תזכורת..אם זה כותרת בעיתון על עוד חבר שהלך ..ידיעה מחבר שמעדכן..מכתב שנשלח ממפקד "חכם" כזה או אחר וכו וכו וכו.. לא מעט פעמים המוות נגע בי... לא פעם הייתי משוכנע שזהו ..הפעם אכלתי אותה -זהו נגמר... רוב מחשבותי הבלתי נשלטות הם בנושא המוות .. חלומות ..מחשבות ..הרהורים ... ותמיד אבל תמיד המסקנה היחידה שלי היא-- * ה ח י י ם ה ם ע ר ך ע ל י ו ן * אז בואו ננסה לשמור עליהם ואולי גם נצליח לחיות אותם ???..............................

מנהל פורום טראומה והלם-קרב