חברים
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
לכול חבריי בפורם שלום תגובותם הכן היו לי לרגע מאושר אך אניאנני מנוחם מכך אמנם הנסיבות אצלכם ומנסיונכם הם אך טבעים להגיב כך התחושה עמקה והפחד הם חלק מהתמודדות שלי היום יומית עם זות החיים ממשיכים אבל שנפרדות הדרכים הצומת הולכת ומתרחקת הפיצול הולך ומעמיק האופק קרב יותר ויותר ללא רגישות ויכולת לספוג מחיים את הטעם כאילו זה לאכול עוגה לא מתוקה כלל או יותר נכון מלוחה כמו שהציפיה מעוגה שתיה מתוקה ומרגשת יפה ומעניינת כך גם החיים אבל כשמצפים להם אי לכך אני מעוניין פשוט לא להיות העגה הטפלה או המלוחה אני לא יכול יותר לחיות את חוסר החייוניות שלי לסביב להאהבהןלעוד הרבה דברים רגשים מה גדולים מהם קטנים ידיד אילו היתה ניתנת זכות ההצבע לדבר איתכם על העיניי הפרדה ושוב לא לחזור על הכוס החצי מלאה אוהב אמיר
אמיר יקר, הרבה יאוש אני קורא מתוך המלים שלך. אתה כותב שהתגובות בפורום היו לך לרגע מאושר, אבל אינך מנוחם מכך. אתה צודק. קשה לקבל נחמה ברגע של תמיכה והבנה, ורצון טוב לא תמיד פותר את כל הבעיות. אבל אולי לא תמיד יש תשובות סופיות ופתרונות וריפוי. לעתים אנו פשוט ממשיכים עם הקושי, והמחלות, והאכזבות, ודווקא הרגעים הקטנים של מגע בין אנשים הם מה שנותן משמעות לחיינו. אני מזמין אותך להמשיך ולכתוב לנו, ולגלות כאן את הרגעים הקטנים האלו, הנותנים לנו את הכוח לחיות. אתך, דרור
היי דורון חלק מתחושת הייאוש נובע מכך שכול הזמן אני מרגיש לבד ודפוק כשביקשתי מהמטפל שלי להכנס לקבוצה הוא אמר שאין אצלם קבוצות תמיכה והיותר בכול פעם שאני נימצא ביחידה לטראומה אני לא פוגש אף אדם וכך אני חושב שאני הדפוק היחידי כמו שנאמר צרת רבים נחמת טיפשים הכוח לא נגיע משום מקור אנרגי אני רק הולך ומתחפר בבעיות אני כבר במשך חמש שנים החלפתי מלא עבודות סגרתי 4 עסקים והמצב רק מתדרדר הגשתי טפסיי טביע מעל לשנה וכלום לא זז אז הכול מתחיל ללחוץ וההרגשה של הריחוק רק גוברת לצערי
לאמיר היקר שלום רב אתה יודע מה זה קרחון? גוש קרח ענקי שחלק גדול ממנו במים וחלק קטן בחוץ. הבעיות שלך דומות לקרחון. כדי לפתור אותן צריך להמיס את הקרחון...נכון? קשה מאוד להמיס את הקרחון כי הוא גדול מאוד וקר מאוד מאוד ומקרר גם את הסביבה. אבל פשוט יותר להמיס קוביית קרח...מתוך הקרחון ובכך לפתור חלק מהבעיה, תמצא דרך לחתוך חתיכת קרח מהקרחון...ואחרי שתמיס אותה ביד או בשמש יש לך מים נוזלים שיכולים להגיע להרבה מקומות בטבע...להשקות חיות...צמחים...ולהביא חיים... בנתיים מקובית קרח אחת לשנייה תגלה שהקרחון מתחיל לשנות את צורתו...ונהיה קטן יותר... אולי קשה יהיה להעריך את ההישג הקטן הזה אך אם תמשיך לשבור קוביות קרח בקצב שלך...לאט לאט הקרחון יומס... מה דעתך? בידידות יפעת
תודה רעיון מעניין
שבת שלום אמיר , אני לא אבטיח גן של שושנים . אני מכיר היטב את ההרגשה שאתה חש .כולנו חשים את זה היטב יומיום . איבוד עיניין במה שקורה לנו . כן לפעמים יש לנו את התחושה של טעם תפל בגוף , בראש . אך אסור לנו לשכוח שאנחנו לפעמים חשים גם טוב ונהנים מן החיים . צור קשר . בידידות אלן
שבת שלום אמיר , אני לא אבטיח גן של שושנים . אני מכיר היטב את ההרגשה שאתה חש .כולנו חשים את זה היטב יומיום . איבוד עיניין במה שקורה לנו . כן לפעמים יש לנו את התחושה של טעם תפל בגוף , בראש . אך אסור לנו לשכוח שאנחנו לפעמים חשים גם טוב ונהנים מן החיים . צור קשר . בידידות אלן
לאמיר דבר אחד טוב מאוד קרה לי במלחמה, למדתי מה זה הישרדות באמת, ומאותו רגע התחלתי להעריך את החיים, ומה שמחזיק ( לדעתי את רובנו ) זה הכח להישרד ביום יום, ולא לוותר גם בדיכאונות הכי גדולים, מאידך, יש גם את החצי כוס המלאה , ואת זה אסור לשכוח,
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
