סיימתי שלוש שנות שרות סדיר, ומתנת השחרור "הלם קרב"
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
19.4.2004 הייתי בטוח שזהו הקרב האחרון שאראה בחיי.... הגעתי לבית החולים תל - השומר, מאובחן בפאקינג P.T.S.D " הלם קרב ". ת'אמת לקח לי קצת זמן עד שהבנתי איזה בלוק היושב במרומים שלח עלי... לאחר זמן קצר הגענו למסקנה אני ושאר נפגעי הנפש שזה בלוק של איטונג, ללאכל ספק מהמשובחים שיש לו שם למעלה. שורה תחתונה לאחר שלושה חודשי אישפוז פסיכיאטרי, יצאתי עם יותר נזק, אבל עם הרבה תובנות...היום זה לא כמו פעם, על חכמת חיים משלמים והרבה...מי כמוני יודע זאת, כנראה אני עשיר בנפש שיכולה להכיל שריטות קשות... 14 קראט כל אחת נשבע לכם!!! בקיצור חזרתי הביתה, ובמצב מאוד לא טוב, אבל אני לפחות יודע היכן אני עומד, זה גם משהו לא?! הבנתי שאצלי זו מערכה שנייה בחיים!, מלחמה בשני מישורים...שניהם קשים תאמינו לי. המישור הראשון זו המלחמה מול הביורוקרטיה.... " משרד הביטחון " ו " צ"הל " והיא בלתי נסבלת, נדרשת סובלנות רבה וכח סבל ועוד מיני תכונות לכל המעוניין להצטרף... המישור השני והיותר קשה זו המלחמה שלי מול האני שלי מול כל הפחדים שבי הסיוטים, המחשבות, המציאות אותה אני חי דקה דקה שעה שעה, הכל מאז נפל עלי הבלוק הזה כמתנת שחרור מהצבא... כמתנת יום הולדתי 23 שיחול בעוד כארבעה ימים... נכה מבפנים..פשוט משותק, יסורים בלתי נראים אך כואבים עד אימה... חי בין קריז להתקף חרדה...ובאמצע מרחפת לה השאלה של " ליהיות או לא ליהיות ". אני כועס, אני רוצה למות, פשוט להרפות מהכאב הרב הזה, אבל מצד שני מבין את אלוהים...מבין שהכל " אמור " ליהיות לטובה!!! מנסה לסחוב עוד יום ועוד יום עיניי נשואות קדימה לתקווה שאיני יודע אם קיימת כלל? ובינתיים הזמן רץ לו (התרופה לכל מכאוב לפי אימרת המומחים בתחום) זמן! או זמן! שהוא יקר ערך כי הוא שווה ליסורים הכי קשים שחוויתי מתוך 23 השנים הללו. ככלי שבור אני רוצה למות, אך עדיין מנסה לשרוד מחפש אור בקצה המנהרה הארוכה הזו והכל, חשוך מאוד מאוד חשוך, החברים נטשו, ההורים בדרך... ואני, אם אין אני לי מי לי...רק למה עכשיו כשאני זאב פצוע....בשעה הכי קשה לי בחיי רבים המכאובים הם קמים עליי. תודה למדינה.... תודה לצבא הגנה לישראל.... תודה לי וליושב במרומים.... נגמרו לי המילים... אני נחנק ... חתום בדימעה: דודי פשוט דודי זה שכולם הכירו פעם והיום הוא בדמות נפש " בהלם קרב "
ברוך הבא למועדון והעיקר שיש אור בקצה המנהרה גם משהו לא
שלום דודי, לאט לאט עם השנים תחול ירידה בלחצים והדברים יסתדרו לך יותר טוב, תהיה רגוע כמה שאפשר מול הרשעויות השונות, בהצלחה
בוקר טוב אודי, אתה מוזמן להצטרף לפורום הסגור של הלם קרב, תבקש מדרור מנהל הפורום להצטרף לפורום הסגור והוא כבר ינחה אותך כיצד לעשות זאת. שנדע ימים טובים יותר...
שלום דודי , מאוד התרגשתי לקרוא את מה שכתבת על הלם-קרב . הם באים מדם ליבך . מקווה שהמסלול הבורוקראטי שלך יהיה קצר . אני כבר שבע שנים בתביעה מול משרד הביטחון . אני לא מנסה לדכא אותך , אלא לומר לך שהדרך קשה וכואבת .אך אם הזמן לומדים להתמודד עם חלק מן התופעות . לזרום ,לחיות איתם . כועסים פחות . מתרגלים לכך שנפגעו יכולתינו הפיזית והנפשית לתפקד . אך לעולם לא משלימים עם זה . כל מה שאתה חש גם אני חש מפעם לפעם . אתה לא לבד . אל תתבייש לספר מה שעובר עלייך . בידידות ושיהיה לך מסלול הכרה קל עד כמה שניתן . אלן
תודה על היחס ועל הכתיבה שמור על קשר אם בא: 067-335799
דודי שלום כאשה הנשואה להלום קרב, וכאמא לשני חיילים, התרגשתי מאוד לקרוא את שכתבת! אל תתיאש! הדרך לא קלה אבל עם טיפול מתאים, ניתן לחיות חיים מלאים וטובים. אל תוותר על הטיפול הפסיכולוגי! אם עדיין אין לך פסיכולוג טוב- מצא לך אחד כזה (אם אתה גר באזור השרון אני יכולה להמליץ לך על שניים), תתחילו לעבוד יחד ותראה שלאט לאט יהיה יותר קל. אם צריך תרופות- גם על זה אל תוותר. הוריך לא יעזבו אותך, גםהם יסתגלו לשינוי ויעמדו לצידך. אם יש משהו שאני או מישהו אחר מהמשתתפים בפורום יכול לעזור לך בו- רק תגיד. אתה לא לבד!!!!!! בהצלחה.
דודי יקר, ראשית, אני מברך אותך לכבוד יום הולדתך. אתה מתמודד עם קשיים רבים, ורבים בפורום הזה יוכלו להזדהות אתך. מתוך המלים שלך, ויש לך יכולת כתיבה מרשימה והומור מיוחד, אני מזהה גם את הכוח הפנימי, ומקווה שימשיך לסייע לך גם בעתיד. אתה נמצא בראשיתה של דרך לא קלה, ואני שמח שהצטרפת אלינו, כדי שתוכל להסתייע גם בנסיונם של אחרים הנמצאים באותה הדרך כבר זמן רב. אתה מוזמן להישאר אתנו, להסתייע וגם לסייע. שבוע טוב, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
