בננה ואופטימיות

ערב טוב לכ-ו-ל-ם, טוב לראות אתכם שוב סוערים כאן כתמיד. בקצב האינטרנט של היום נדרש לי די הרבה זמן לקרוא את כל ההודעות שלכם, ולשוב ולייצב את הזרם של הפורום שלנו (ולסגור בזאת את כל הדיונים הפוליטיים). השבוע אנחנו בתוך סיפורים, זוכרים? ותודה לרוז על כל הסיפורים שלה. הצעתי שנספר סיפורים, או נצטט סיפורים מספרים, סיפורים הקשורים בנושא שלנו, כדי למקד שוב את הדיון. לא קל לשוב ולהעלות את זיכרונות הקרב, ומי כמו יהודה, וצביקה, ואלן, והמשתתפים הסמויים שלנו יודעים זאת. באמצעות סיפורים אנחנו יכולים לגעת בכל אותם נושאים קצת מרחוק, ולגעת בכאב עם כפפות הגנה, עד שנהיה מוכנים ליותר. ובעניין הבננות: צביקה חושב שמדובר בצמח חד-שנתי, ורוז מדברת על קשיי הגידול. אז בואו נשתמש בבננה בתור מטפורה למצבם של פגועי הלם-הקרב. זה נראה קשה וחסר מוצא, אבל אני אופטימי ללא תקנה, ומאמין שכולנו יכולים לחיות טוב יותר, ולשפר את מצבנו. אני מתגורר על הר ליד צפת. קר כאן ויבש כמו בירושלים, והרוחות מנשבות בעוז. לפני מספר שנים קיבלתי חוטר בננה זעיר, ושתלתי אותו בגינה. מכירים את הסיפור על ג'ק והאפון? כך גדלה הבננה שלי. בקצב של עשרה סנטימטרים ליום. וכך היא הפכה לעץ ענק המצל על כל הבית. באחד הימים תהיתי מדוע אין פרי על העץ, וקטמתי את כל הענפים עד לגובה אדם. בתוך שבועיים שלושה הופיעו על העץ אשכולות בננות, פראיות וטעימות ומתוקות. השנה החלטתי לוותר על הבננה, שגדלה בקצב של עשב פרא, וגדעתי אותה מן היסוד. לא עבר חודש ושוב מצלה הבננה על החצר, שנראית כמו גן-עדן טרופי. מי שלא מאמין יוכל לקבל צילום בדואר אלקטרוני. וכמו שאר הצמחים בחצר שלי, שגדלים כמטורפים (ורדים ותפוזונים סיניים ודובדבנים ותבלינים ולימונים ושזיפים ועוד ועוד), גם הבננה זקוקה לאהבה יותר מאשר למזג אוויר. ואם זה פותח פתח לסיפורי גננות, אתם מוזמנים לספר. ושיהיה לנו ערב נעים, דרור

רוז יקרה, אני יודע שזה נשמע מוזר, ואין לי שום כוונות מיסטיות. אבל כן, מדובר בחום ואהבה. לא במובן האנושי, כמובן, אבל שמתי לב שצמחים מגיבים באהדה רבה לטיפול אוהב. אני לא מרגיש שום תחושת אשמה כשאני קוטף פרחים. להיפך, הוורדים שלי פורחים שנים-עשר חודשים בשנה, רק משום שבכל יום אני קוטם את הפרחים היבשים. וזה גם מה שקורה עם הבננות. אני ממשיך לחתוך את הענפים היבשים והענפים הנמוכים, וכל הזמן צומחים חוטרים חדשים. יש משהו טרופי נעים ויפה בגינה עם בננה. אם את רוצה עצה רצינית, אז הסיבה האמיתית להצלחת הבננה שלי היא המיקום. כשמגדלים בננה באקלים יבש ורוחני וקר, יש לשתול אותה בקרבת הבית, ליד קיר שיסתיר את הרוח. כך היא מרגישה בחום הבית וצומחת כאילו היא מתנחלת מיריחו. שווה לנסות. דרור

רוז יקרה, עניין המים די מוזר. כשהבננות עוד היו צעירות, באמת הרביתי להשקות אותן. כאשר התחילו לצמוך במהירות מפלצתית, הפסקתי להשקות, ולמרות זאת הן ממשיכות להתרבות כמו משוגעות. הן פשוט חיות מאוויר ואהבה. כן. דרור