פוסט טרומה וזעזוע מוח + נכות גופנית מתאונה קשה.
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
נחבלתי בראשי ואיבדתי הכרה בתאונת דרכים כאשר היו גם שבירת עצמות וכו... אז הייתי בשרות צבאי והוכרתי כנכה משרד הבטחון. קבלתי גם נכות נפשית.אז בזמנו לא היה סי טי או בדיקות mri ufu... טופלתי ע"י נירולוג ואולם לא ניתנו לי כל תרופות. מאז ועד היום יש לי בעיות נפשיות אבל חייתי עם זה הרבה שנים. לאחרונה עקב החמרה במצבי אני כמעט לא עובד ופניתי למשרד הבטחון לטיפול בעיניין. עברתי בדיקות פסיכיאטריות, נוירו-פסיכולוג ועובדת סוציאלית של מרפאה לבריאות הנפש. הבדיקות העלו שמצבי הוחמר ואני יכול לבקש ועדת רפואית להחמרה. הרופא הפסיכיאטר שמטפל בי אמר לי שאני לא יכול לעבוד משרה מלאה וממליץ לי ולמשרד הבטחון שאעבוד כ-4 שעות ביום. במרפאה הסבירו לי שיש לי טראומה עקב התאונה ולכן קשה לי. עכשיו אני עובר ועדת כושר עבודה באגף השיקום לאחר שהם קיבלו את כל המסמכים הפסיכיאטריים. במהלך הבדיקה הרופא התייחס אלי גרוע מאד ולכן התחלתי לצעוק עליו עד שהוא נבהל והתחיל לדבר בצורה יותר יפה ומבלי להרגיזני.עכשיו קבלתי זימון למרפאה נירולוגית קוגנטיבית ואני לא יודע מה רוצים לעשות לי שם. אני שואל האם יש מצב שיצטרכו לעשות לי צילומים בראש או סי.טי וכו.. על מנת לקבוע אם המוח נפגע ולכן אני מתנהג בתוקפנות, או שזו סתם בדיקה לראות אם יש לי עדיין קצת שכל ויודע כמה זה 4+5 או 6*7 וכו... שמעתי שיש גם פסיכיאטר שהוא נוירו פסיכיאטר ויכול לקבוע מאין נובע מצבי הנפשי הגרוע. לי ברור שיש לי ptsd על פי בדיקה פסיכיאטרית שלא ע"י משרד הבטחון. קראתי בפורום הזה שיש חברה שמבינים בנושא והייתי שיעזרו לי לקראת מה אני הולך? תודה
אביהו יקר, המצב שאתה מתאר מתאים לנפגעי טראומה, ואני מקווה ששאר חברי הפורום יסייעו לך מנסיונם האישי. אני מאמין שהעובדה שאתה מוכר כנכה צה"ל תקל עליך גם לקבל הכרה בפוסט-טראומה, גם אם לא מדובר בהלם-קרב. אני מבין את הצורך שלך להבין מאין נובע מצבך הנפשי, אך לצערי אין דרך מדויקת לעשות זאת, לא בצילומי ראש ולא באמצעות פסיכיאטרים או רופאים. פוסט-טראומה היא תגובה מאוחרת לטראומה בה נפגעת בזמן התאונה, והיא משפיעה על מצבך הנפשי , ואני ממליץ בפניך לקרוא על כך באתר של נט"ל: http://www.netex.co.il/CategoryFrame.asp?p1=54599&URL=http://www.natal.org.il אתה מוזמן לשוב ולכתוב כאן, ולהתייעץ עם שאר החברים על השפעות הטראומה על חיי היום-יום. בברכה, דרור גרין
בוקר טוב אביהו אל תתרגש עם לא דיברת יפה עם הרופאים במרפאה . הם יודעים לעלות את הסף הרגישות של כולנו . מי שנפגע בראש וסובל מ-PTSD יכול להתפרץ בקלות . התרגלים שעשו לך הם תרגילים שבאים לראות את כושר הריכוז והחשיבה . גם אם זה נראה מטופש זה חלק מן הבידיקה . גם הקשירות של הוועדה בא לבחון את סף סבלנותינו שהיא ממש לא רבה . תצרך לעשות את כל הבדיקות שיבקשו ממך . הבדיקות מראים בבירור את דרגה הפגיעה ואופי פגיעה . תמיד יש אפשרות לערער על החלטות הוועדות בבית -המשפט . שיהיה לך בהצלחה . שלח לי מייל אם יש לך עוד שאלות . בידידות אלן
אביהו שלום לא תמיד אפשר לכתוב מה לעשות או לייעץ רצוי שתכתוב לנו מ"ס הנייד שלך ונעזור לך מאיר
אתה יכול לשלוח פרטים לאי מייל [email protected] או להתקשר לפלאפון 0528726693 אשמח לקבל קצת הבהרות ממך מה אני יכול לעשות. אני נזכרתי כי לאחר שנפגעתי עשיתי להם שם צרות צרורות ולא רציתי לעזוב את אגף השיקום עד אשר יפתרו בעיותי, ואפילו שהשוטר שהיה שם חשש להזמין ניידת. פשוט חשבתי שאני אשבות שם בכניסה עד אשר יתנו לי כל מה שמגיע לי. אחר כך נרגעתי וחזרתי לביתי. ביום שמצבי הוחמר אני לא אוותר להם על כלום , הם מנסים להתיש אותי אבל אני על כל בעיה שהם עושים לי פונה בתלונה למבקר המדינה, פונה לבתי משפט, ומטפל בהם בדיוק כפי שצריך לטפל. אני גם לא אהסס לפנות לאיגוד העובדים הסוציאליים בתלונות על כך שהעובדים הסוציאליים של האגף הם נראים לי בדרך כלל חד צדדים שלא תמיד לטובת הנכה. ועוד הרבה סיפורים.
לאביהו שלום המרפאה הקוגנטיבית מיועדת לבחון את מצבך ביחס להתמצאות דיבור , קשב וריכוז . דברים אלה יתנו תמונה על מצבך הנפשי והכללי ביחס למצב של אדם נורמלי , לוועדה על סמך נתונים של הקוגנטיבית תהיה אפשרות אבחנה מדויקת יותר . אין לך מה לדאוג גם אם תצטרך לעשות סי . טי כי אם יש לך בעיה ימצאו אותה ואם לא אז לא קרה כלום למעט מנת הקרינה שתקבל , אבל אל דאגה כולם מתים אם לא מהקינה מבעיות אחרות הכל ענין של זמן . בכל מקרה תהיה מי שאתה , אל תדאג אם כעסת על רופא זה קורה והם יודעים שלא באים שלם אנשים נורמלים מבחינת בריאות העיקר לא להרים יד , גם אני אמרתי לרופא בוועדה שרצה לאשפז אותי שיאשפז את עמצו , כי אני לא פושע ולא מזיק לאף אחד לוחם
שלחו אותי למרפאה נירולוגית קוגנטיבית על מנת לבדוק איך אני מדבר. לי אין בעיה בדיבור ואין לי בעיות של פיגור או בעיה של לעשות חשבון, כפל חיבור וכו... אני בעל השכלה אבל יש לי בעיה גדולה שאני לפעמים לא מרוכז אפילו בנסיעה אני מתבלבל. אני למשל רוצה לנסוע למקום מסוים ופתאום מוצא עצמי נמצא במקום אחר. אני נוסע לטיול במשך יומיים עוזב את הבית עם דלת סגורה אבל לא נעולה, ועוד כל מיני דברים כאלו שמפריעים לי.אני טיפוס עצבני ולא אוהב שרק מתחילים להעז לפגוע בי , אני מתחיל להיות תוקפני ולא מעניין אותי אף אחד אבל שולט בעצמי ולא מרים ידיים. אם מישהוא באגף השיקום מנסה לעשות לי תרגיל אני ישר שולח לו מכתב רשום ומעיר לא על התנהגותו. ככה עשיתי גם לרופא של ועדת כושר העבודה. אני התחלתי לקבל אחר כך כאבים בחזה ומיד שלחתי לו מכתב שהוא פגע בי כאשר התנהג אלי לא יפה. אני גם יכול לעשות להם צרות צרורות אם הם לא יעבדו לפי כללי האתיקה המקצועית שחלה עליהם, ואני יכול כל פעם לתבוע אותם באגוד המקצועי שלו למשל אם זה רופא אז באיגוד הרופאים יש מחלקה המטפלת באתיקה מקצועית ואם יוצא שרופא או פקיד סעד יוצא שקרן או לא עושה עבודתו נאמנה אז הוא עלול להיות מורחק מעבודתו. אני ממש מזהיר אותם וכך הם מתחילים להבין עם מי יש להם עסק. אני יודע דבר אחד שהסוד המקצועי של אגף השיקום הוא במלחמת התשה, ומי שמוותר ואין לו כוח אז הוא מפסיד. בינתיים הרופא הפסיכיאטר אמר לי בעל פה שאני לא מסוגל לעבוד יותר מ-4 שעות אז מה אכפת להם עכשיו ממרפה נירולוגית קוגנטיבית, האם זה ישנה את עמדת הרופא הפסיכיאטר והצות הרפואי הנלוה לפסיכיאטר, ודאי שלא. היו אני מבקש מהם את המסמכים הרפואיים שלי מהצוות הפסיכיאטרי והם לא נותנים לי . אמרו לי שאשלח מיכתב לאיזה פסיכיאטר מטעמי אני רוצה שהחומר יגיע . שלחתי להם מכתב כזה כבר לפני כחודש וחצי והם עדיין לא שלחו לפסיכיאטר מטעמי את החומר אלא שלחו את התיק למרפאה הנירולוגית הקוגנטיבית וכך אמרו שהתיק לא נמצא אצלם. כך הם סוחבים אותי. אמרתי להם אתם קודם תחזירו את התיק חזרה לאגף השיקום ורק אחרי שאקבל את המסמכים אז אפנו אותי למרפאה נירולוגית. הרופא שאל אותי אם אני מסרב לבדיקה ועניתי לו שאני לא מסרב אך קודם לכן עליו להמציא לי את המסמכים שבקשתי לפי חוק זכויות החולה ואחר כך אגש לכל מקום שיפנה אותי. בקיצור אני לא עושה להם חיים קלים. אני עוד חושב שאם הם ימשיכו להתנהג איתי כך אני יוציא להם רישיון להפגנה ואני אעמיד להם אוהל בפתח אגף השיקום. והכל כדין וכחוק ומבלי לשבור ומבלי להרים ידיים.