סיפורי מלחמה

הכל נראה טוב ויפה בספרים, אפילו סטרילי משהו, כי זה על מישהו אחר ולא עלי. בואו נראה, מה אני עשיתי באותו יום? אה, סתם היתה לי איזו היתקלות ושכבתי מתחת לאבן בגודל של קסדה ויריתי כמו מטורף וקיויתי להגיע בזמן לשק"מ עוד כדי לקנות סיגריות. קיויתי שיפספסו אותי ואכן כך היה, ובגלל זה אתם תקועים איתי פה היום. לשקם לא הגעתי כי הייתי צריך עוד לפנות שני נפגעים והרוג וזה לקח יותר זמן מהרגיל כי עוד ירו עלינו הנבלות. סיגריות בסוף קניתי בבית חולים נהריה. בתור בוגר אוניברסיטה אתה יודע בטח מה זה ביבליוגרפיה. תן שם כותר, מחבר שנה והוצאה ונקרא לבד. עוד מעט ונתחיל קורס סריגה בהתכתבות. לא יכול להיות סטרילי היום. שימו יד על הפצע, תרגישו את הדם זורם. חם, דביק. שלי.

נו באמת

באמת.

היי היי לא לרדת לפסים אישיים הוא לא מפריע לאף אחד - מי שלא רוצה לקרא שלא יקרא

שוב פיספסת אותי. אני לא מנהל כלום. אני לא מבין מה המטרה בסיפורי מלחמה של אחרים, כאשר כל אחד מאיתנו הוא לפחות חוברת אם לא ספר. מאכילים אותנו סיפורי מלחמה מבית הספר היסודי כדי שנתרגל, ואחרי המלחמה כשאנחנו יודעים את הזוועה באופן אישי אנחנו כבר לא רואים סיפורים של אחרים ממטר. את שלנו - אנחנו מכירים בעל פה. איפה הסיפורים האלו? ולא, לא נפצעתי. סתם נפגעתי. (במלחמה, דרור, לא ממכם.....)