שאלה/עזרה. פוסט טראומה ?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני מפרסם את שאלתי גם כאן. שלום. חבר הציע לי לכתוב כאן. לבקש עצה. אז אני כותב. את הסיפור המלא. מתנצל מראש על האריכות... זה ענין אישי מאוד. אני חושב שעוד לא פתחתי אותו מעולם עם אף אדם. עם מפקדיי ועם חבריי הטובים ביותר אני מתבייש לדבר על זה. לפני כ15 שנה אחרי אחד הצווים הראשונים הוזמנתי לקב"ן. חויה לא נעימה. לא ידעתי למה. אולי היום אני כן מבין למה. השיחה עם הקב"ן היתה של רבע שעה אולי חצי שעה. בסוף הוא שאל אותי אם אני רוצה להגיד משהו. לא היה לי מה להגיד לו. בקיצור התגייסתי ושרתתי כמו כל חייל. הייתי בחיל קרבישרתתי כלוחם ביחידה קרבית קדמית. למרות שהייתי חייל רגיל, פה ושם אפילו מצטיין - כל הזמן היתה לי איזה תחושה בפנים שאני לא נמצא במקום שמתאים לי. שהצבא הוא לא מקום עבורי. שמשהו במבנה הפסיכולוגי לי לא מסתדר עם הצבא. נסיתי להדחיק את זה. הייתי מתנהג כחייל רגיל. מתאמן,יורה, מסתער. אבל בפנים הדכאונות היו חזקים מאוד. לא טיפלתי בזה באופן רציני ולא פתחתי את זה עם אף אחד. חיכיתי שהצבא יסתיים והוא אכן נגמר. דווקא לקראת סוף הצבא תחושות החרדה והדכאון הלכו והתעצמו. בלעתי הכל פנימה. לא יודע למה זה קרה דווקא לקראת סוף השירות. אולי זה קשור ללבנון בה שירתתי לקראת הסוף באחד המוצבים הכי חודרים בלבנון. שם נחשפתי למראות קשים. אולי הם השפיעו עלי. לא יודע. טנקים שחטפו טילי סאגר. חירניקי"ם שחטפו מול העיניים פגזים. מוצב צה"ל ומוצב צד"ל שאותו תיגברנו היו ידועים כ"מוצב המוות". חיילים נהרגו שם. אני זוכר את צבע הדם על הריצפה. צבע דם לא יורד מהר בכלל. דם שנשפך מאלה שפינינו כי המסוקים לא יכלו לנחות שם בגלל הפגזים שהתעופפו. אני זוכר חבר שהשתגע שם. המשכתי להתנהג כלוחם. לא ביקשתי עזרה או הקלות. לא חשפתי כלום. אני מדלג 14 שנים קדימה, להיום. התחושה של הדיכאון הצבאי. של הסיוט הצבאי. של החרדה והפחד הבלתי מוסבר ממשיכה ללוות אותי ביומיום ולא נותנת לי מנוח. למרבה ההפתעה (שלי לפחות...) מלבנון מלווים אותי דווקא זכרונות נעימים. תחושה עמוקה של שליחות ושל אומץ. אבל כל הזמן אני חושש מצווי המילואים. אני מלא בפחד וחרדה שאני לא יכול להסביר לעצמי מכל הסיטואציה הצבאית מכל מה שמזכיר צבא. יש תוכניות על צבא בטלויזיה - אני בורח לערוץ אחר. יום הזכרון של חללי צה"ל הוא יום של התחבאות עבורי. הפחד הזה במקום שייחלש הולך ומתעצם עם הזמן. צו מילואים פירושו עבורי הרבה הרבה לילות של חוסר שינה. של פחד עמוק. של דיכאון קשה. של כדורים. ואני ממש לא בנאדם דיכאוני כזה בחיי הרגילים. ההגעה לבסיס ביום גיוס המילואים היא עבורי התגשמות הסיוט. אחרי "שלום שלום" עם החברה אני נאטם. אני פונה לפינה משלי. להרדם במהלך השירות בלילה בין שמירה לשמירה אני לא מצליח. הראש כל הזמן מלא חרדות. את שעות השינה אני משלים באפיסת כוחות בעמדת השמירה. האנונימיות חשובה לי מאוד מאוד. בשנים האחרונות הקמתי משפחה ויש דברים בודדים שגם מהם אני מסתיר. במילואים הלפני אחרונים שלי אני פתאום מוצא את עצמי אחרי שמירה נכנס לחדר נטוש בבסיס שבו שירתנו. לוקח את הנשק, מכניס מחסנית פנימה ומתחיל לכוון לעצמי. משחק איתו כזה.. החלום שלי הוא שהצבא כבר יעזוב אותי לנפשי. לא דיברתי על זה מעולם עם מפקדיי. אני לא יודע למי לפנות כדי להעזר בו בזה. אני מאוד אשמח לשמוע לכם. מה דעתכם, אולי עצות? ואני מתנצל שנפלתי עליכם עם הסיפור הזה. גם תגובות מייל יתקבלו בברכה
אל תצטער ש"נפלת עלינו, עם הסיפור" בשביל זה אנחנו כאן (גם בשביל זה לפחות). אתה חייב לשתף מישהו במה שעובר עליך- אשה, חברה, חבר. מישהו שאתה סומך עליו. חוץ מזה לדעתי עליך לפנות לקבלת ייעוץ פסיכולוגי. פסיכולוג טוב שגם יעזור לך לקבל החלטה נכונה ומושכלת בעניין ההמשך. זה נראה לי צעד חשוב ואפילו הכרחי, תראה שכשתעשה את זה תרגיש שאבן נגולה מעל צווארך (למרות שזה לא קל להחליט לפנות לקבלת עזרה). אם אתה צריך המלצות בעניין מטפל/ת טוב, אני בטוחה שבפורום יוכלו לעזור לך. אני מכירה שניים טובים באזור השרון, ויש כאן אנשים מכל הארץ. בהצלחה!
שלום ידידי היקר , אני חושב שעלייך לפנות לפסיכיאטר לפני המילואים הבאה ולנסות לברר את מה שאתה חש אם גורמי-בריאות הנפש של הצבא . בנתיים תבקש הכפנייה לפסיכיאטר של הקופה שלך שיראה איך הוא יוכל להקל עלייך . שאלות עלייך : האם אתה יושן בלילה ? האם אתה פוחד ממקומות הומה אדם ? האם אתה מרגיש רע כשאתה צופה בחדשות ? האם חוזרים לך תמונות של לבנון באמצע היום ? האם אתה נמנע מלהגיע למקום המוני , מלא באנשים ? האם יש לך סיוטים חוזרים כל לילה ? תחשוב על השאלות ותראה עד כמה משהו מן השאלות הללו אומר לך משהו . אל תהסס לכתוב מה עובר עלייך פה .אתה יכול לכתוב לי במייל . בידידות אלן
א... למה אתה קורא לעצמך אלמוני תכתוב שם . ב... תמיד אתה מוזמן לכתוב את מה שעובר עליך . ג ... אתה חייב ללכת לרופא שיאבחן אצלך את הבעייה . ואחר כך תשאל שאלות ואנחנו נענה לך . אם יש קשר או אין קשר. זה הרופא צריך להחליט . מאיר
בכל מקרה אל תדחה את המשך הטיפול - אני יודע מנסיון כמה קשה להפתח בתחילת הדרך וכמה מאמץ השקעת בכתיבת פנייתך לפורום - חזק ואמץ ערב טוב לאלמוני שמי צביקה וגם אני חוויתי חוויות מצמררות בלבנון ב 82 אתה מוזמן להתקשר אלי בשעות היום לטלפון 052-2888486 אני בכוונה לא עונה לצד הפלסטי של תיאורי הזכרונות שלך בשיחה אמליץ לך לפנות לעזרה מקצועית 1. צור קשר עם היחידה לטיפול בתגובות קרב בתל השומר - יש להם צוות מקצועי ויעיל 2. גש ליחידת השיקום במשרד הבטחון בישוב הקרוב לביתך לצורך הגשת תביעה להכרה כנכה וזאת לעצור את השעון כך שתוכר מיום הגשת התביעה - גם אם התביעה תוכר עוד הרבה זמן 3. צור קשר עם איש/ת מקצוע בתחום הפסיכולוגיה/פסיכיאטריה. אם תבחר בפסיכיאטר/ית הרי בחרת בשמוש בתרופות אפ תבחר בפסיכולוג/ית בחרת במסלול קשה יותר של טיפול בשיחות. אני בחרתי בפסיכולוג ואני מאושר מבחירתי 4. צור קשר עם נט"ל 1800-363-363 יש להם קבוצת מתנדבים העונה לקו החם בשעות היום והם יכולים לעזור בכל מקרה אל תדחה את המשך הטיפול - אני יודע מנסיון כמה קשה להפתח בתחילת הדרך וכמה מאמץ השקעת בכתיבת פנייתך לפורום - חזק ואמץ
ואני כמו צביקה רק מדלג בזלזול ברפואה האלטרנטיבית מסיכולוג טוב יביא אותך למצב טוב יותר ובשפיות מירבית בהצלחה
שלום לאלמוני, אני מבין את הצורך שלך באנונימיות, ואני מציע שתבחר לעצמך שם בדוי, כדי שנוכל לזהות אותך כאן ולהמשיך לכתוב לך. התופעות שאתה מתאר מזכירות פוסט-טראומה, וכפי שגם אחרים כתבו לך כדאי מאד לפנות לבקשת עזרה, כדי לנסות לעצור את הסבל הזה מוקדם ככל האפשר. אתה מוזמן להישאר אתנו כאן, ולהמשיך להיעזר במשתתפי הפורום. ההתמודדות עם הטראומה ועם המערכות השונות ארוך ולא קל, והפורום הזה מיועד לסייע ולאפשר תמיכה הדדית. בברכה, דרור גרין
תגובתה: כשיהיו מילואים יהיו ראיונות ואז תפנה לרופא היחידתי שיפנה אותך לקב"ן. אז הפתרון לחכות שיהיו מילואים ויהיו ראיונות?
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
