יחס של חוסר הבנה מצד החברה
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
עבדתי בתוך מתנדב מספר שעות לפני שנה .עבודות לא קשות במיוחד. סידור ספרים באחרונה והכוונה קוראים הסברתי לפני תחילת העבודה שעברתי הלם-קרב למנהלת הספרייה כדי שהיא לא תופתע אם אני אחוש ברע תוך כדי העבודה ותתחשב בי. תוך כדי סידור ספרים חשתי ברע .היה לי התקף פניקה התחלתי לרעוד , חזרו עליי פלאשבקים מן הצבא והטראומה.ראיתי לרגע במקום ספרים אסירים. המנהלת הספרייה שהייתה מודעת למצבי אמרה לי תנוח . נדמה לי שהיא מאוד נבהלה כשהיא ראתה אותי במצב הזה וגם לא רצתה לקחת אחראיות .היא הושיבה לנוח בחדר של הספרייה הביא לי מים . היא אמרה לי תיהיה בריא כדאי שתשב בבית. באותו רגע כעסתי עליה נורא , שאלתי את עצמי איך היא מעיזה לפגוע בי ואפילו בתוך מתנדב לא רוצים אותי .הפגיעה הנפשית הייתה קטלנית וקשה, הרגשתי שאני נכשל ולא מצליח בכלום. הדוגמא הזו בא לסביר עד כמה החוסר יכולת להתייחס לאדם שנפגע קיימת בציבור ,כמו אדם שמישהו מת אצלו בבית ואף אדם אינו מעיז להתקרב אליו כי לא יודעים איך לדבר איתו. מאז אותו מקרה לא ניסיתי שוב עבודה ואפילו התנדבות . אני מביא את המקרה האישי הזה כי הוא שייך לכולנו ,לכל אדם שעבר טראומה
אלן יקר, תודה שאתה שב ומספר כאן על ההתנסות שלך בספריה. כשקראתי זאת חשבתי שכדאי שנדבר על זה כאן, כי בוודאי גם לאחרים יש התנסויות דומות. אני משער שלמנהלת הספריה היו כוונות טובות, והיא פגעה בך פשוט משום שלא ידעה איך מתמודדים עם זה. האשמה אינה נעוצה רק בה, אלא בעובדה שהנושא של הלם-קרב הוא מעין טאבו, ואיש כמעט אינו מדבר עליו. ככל שנוציא אותו לאור, כך יהיה קל יותר גם לסביבה להתמודד עם הקושי, ולפתע נראה שחלק גדול מן האוכלוסיה סובל מבעיות דומות. אני מצטער שבגלל ההתנסות הזאת הפסקת להתנדב. אני חושב שהתנדבות היא דרך נפלאה לטיפול עצמי, ושכדאי לנסות שוב, למרות הקושי ולמרות התגובות הלא נעימות. אני בטוח שאתה יכול להתנדב ולסייע לאחרים, ובכך גם לסייע לעצמך. דרור
האמת אני מזמן חושב בכוון אבל מאוד חושש מהסיבות שאלן כתב עליהם
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
