שיר: שנינו יחד ולא כל אחד לחוד

הוא הביט בי , הוא הכיר את סיפורי , סיפורי היית ספורו , סבלו היה סבלי , סבלנו באותם מקומות , שנינו ראינו את אותם התמונות , ראינו את אותם הזוועות. סוף-סוף חשתי שאני לא הייתי לבד בקציעות . כמה מרחק עברתי עד שראיתי שלא לבד נפגעתי, ובכך התנחמתי, לא הייתי לבד , היינו שנים, ברחנו לאותם המקומות , מצאנו שלווה באגם שליד קציעות , בין קנה-הסוף שרר שלווה , רחוק מן המכלאה , נשמע רעש המהומה , היינו רחוקים , שלווים לא רצינו להיות עדים . רעש של המטוסים הרעיד את גופינו, מכל רחש לא נרגענו , כמו קפיץ נדרכנו .

עשיו גם עוברים מטוסים לייד הבית

אני חושב שאתה צודק קל יותר עבורי לבטא רגשות בכתיבה מאשר לבטא רגשות בחיים היומיומיים .