הודעה ושאלה לדרור גרין.

שלום להלום-הקרב, אני מתנצל על התגובה המאוחרת, אבל לצערי נאלצתי לעזוב את ביתי בצפת ולא תמיד אני יכול למצוא מחשב פנוי ולהגיב בזמן. לא קשה לי להזדהות עם התחושות שלך, ואני, כמו רוב חברי הפורום הזה, מכיר את התופעות הפוסט-טראומטיות מניסיוני. אנחנו חיים במדינה שבה המלחמה היא חלק מחיי היום-יום, וזו לא הפעם הראשונה שהמצב הביטחוני משפיע על התחושות הפרטיות שלנו, ולכל אחד מאתנו דרכים משלו להתמודד עם הקושי. תרופות הן רק דרך אחת להתמודד עם הקושי. אני מאמין, שהדרך היעילה ביותר להתמודד עם תופעות פוסט-טראומטיות ולהמשיך בחיים סבירים היא ליצור לעצמנו 'מקום בטוח', כלומר דרך חיים מוכרת בסביבה תומכת (משפחה) עם סדר יום קבוע. אני, למשל, נשמתי לרווחה רק כאשר נסעתי לפני יומיים לצפת, ישנתי בבית, טיפלתי בגינה ויצאתי להליכת הבוקר שלי ביער, למרות רעש האזעקות ונפילות הקטיושות לא הרחק מן הבית. האזנה למוסיקה גם היא דרך מצוינת להירגעות, במיוחד אם היא גורמת לך לוותר על האזנה לרדיו וצפיה בטלוויזיה. אני מאחל לך ימים רגועים וטובים יותר, דרור