נפגע תגובות קרב ממלחמת יום כיפור מבקש עזרה!

במלחמת יום כיפור נפגעתי בקרב בו נהרגו 20 לוחמים מהפלוגה שלי -50 נפצעו וחלקם קשה. כל המפקדים נפגעו וכ-15 לוחמים שנישארו בחיים נילחמו נגד גדוד קומנדו וניצחו. צה"ל העניק ל-5 לוחמים עיטורים גבוהים, אבל הסתיר את הסיפור מעיני הציבור עד היום. היה צורך לשחרר מספר לוחמים בפרופיל 21 ישר לבית משוגעים ואני סרבתי לכן להשתחרר כיוון שהייתי נשוי טרי ואשתי הייתה עוזבת אותי. הקרב הזה לא נחקר כראוי ובמסגרת הטיפול שאני מקבל ביחידה לתגובות קרב דיברתי על כך. אני בטיפול כ-4 שנים ובמצב של דיכאון קליני קשה בעיקר בעקבות המלחמה בלבנון בה ראיתי שנעשו אותן הטעויות בדיוק 100% ועכשיו רק יחלקו מאות עיטורי גבורה ועוז כדי השתיק את הלוחמים. ברור שלוחם כמוני לא יכול להילחם לבד נגד משרד הביטחון ואגף השיקום מה גם שפניתי לשרים וראש הממשלה כי שיחקרו מה קורה אבל הם שלחו מכתב לאגף השיקום וקיבלו מכתב תשובה שהכל בסדר. לאחרונה גם פניתי למבקר המדינה לאחר שבוועדה רפואים השתמשו בחוות דעת ישנה של הרופא שלי והוא אמר לי שזו טעות חמורה ביותר אבל אין מה לעשות. נראה לי שאני הרמתי ידיים ואני שוקל פשוט להפרד מהחיים הגרועים שאני נמצא בהם אני צריך עוד לדבר עם הרופא שלי על כך כי הבטחתי לו ואחר כך נראה. אני מבקש כצוואה מכולם להמשיך להילחם באגף השיקום המושחת ובמשרד הביטחון שמשתמש בכספים של הנכים לצרכים אחרים ומטטפל בהלומי הקרב כמו בחולי שפעת. אשמח לשמוע תגובות ורעיונות להמשך המלחמה באגף השיקום. אגב, מה דעתכם על כך שמשרד הביטחון המטפל בנו לכאורה ייחקר בקרוב, גם ראש הממשלה וראש אגף השיקום היה ראש אגף לוגיסטיקה בצה"ל בעבר ולכאורה אשם בכל הבלגן בימחי"ם והחוסרים בציוד. למען השם, מי ילחם עבורינו ????

אלמוני יקר אני חושב שאתה לא לבד עובד קיימים הרבה הלומי-קרב במצב שלך . עשיתי צד נכון פניתי למבקר המדינה . מתוך ניסיון אישי . אם יש לך תיעוד כתוב הוא יבוא לקראתך ויפתח לך פתח לתקווה . אני במקומך מנסה להאחז בנקודות אור שציינת בחיים שלך , אישתך , הרופא שלך . נראה לי שהם חשובים לך מאוד . תחשוב עליהם . הם יכולים להעניק לך לא פחות כוח ממאבק בגוף כמו משרד הביטחון שכל מעייניו הוא לדאוג למערכת לאינטרסים שלה . הם לא רואים את הסבל שלנו ממטר . אם לא תצפה יותר מדי מהם תרגיש יותר טוב . את זה למדתי מניסיון אחרי שנים של התעללות די קשה בי . אבל אל תוותר . למדת לא לוותר . עובדה שבחרת בלהתמודד אחרי המלחמה . אני מקווה שפתחתי לך פתח לתקווה . בתקווה שתרגיש יותר טוב . אהרון

שלום אלומני הסיפור שלך כל כך מוכר לי קודם אסור לך להתיאש כל לפחות אותנו לימדו וכנראה שבאנו מאותה היחידה לפי הקומנדו המצרי האם הסיפור של דורון אומר לך משהו http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/550/217.html

שלום רב. במלחמת יום כיפור הייתי בן 19.7 ,תפקידי היה נהג טנק בגדוד 184 - חטיבה 14. אין צורך לפרט את כל שעבר עלי ועל חבריי לנשק,{לא נשארו הרבה לצערי}. אחרי המלחמה ביקשתי לעזוב את הטנקים, בקשתי נענתה בתנאי שהשרת בקבע, ואומנם שרתתי בקבע שלוש שנים באותו הגדוד,וכל זמן השרות היו מעירים לי חברים, שאני מדבר בליילה ולפעמים צועק, ולמרות שהציעו לי טיפול לא רציתי, התביישתי. הבעיות החריפו לאחר השיחרור, אבל אני בשלי, מתבייש. במהלך החיים אין צורך לומר השלא עובר יום בלי מחשבות{בהסתר כולל בכי} על אותם, ימים ארורים שלא נותנים מנוחה ,כל רעש, כל הודעה בתקשורת, פשוט סיוט, חשבתי שאם השנים הכאב והמחשבות תקהנה, אבל טעיתי, בשום עבודה לא הסתדרתי, כולל פשיטת רגל כעצמאי. בחודש אוגוסט 2002 חליתי במחלה קשה וכרונית בשם "היפר האיזונופילה סינדרום" העקבות אותה מחלה פוטרתי ונקבעו לי 100 אחוזי נכות אי כושר עבודה, ו 75 אחוזי נכות רפואית לצמיתות, מאז מצבי מחמיר בעקבות סימפטומים נילווים כגון סוכרת, ירידה בצפיפות העצם, וכמובן ד י כ א ו ן, אין לי יום ואין לי ליילה, כל מה שמעניין אותי הוא רק החברים , שאינם עוד מאותה מלחמה ארורה, בזמן טיפול פסיכולוגי ופסיכיייטר דיברתי גם על, הנושא הכאוב שמלווה אותי מאז, אבל במקו לספ אני רק בוכה, לא יכול להשתלט, על הבכי, קיבלתי כדורים שונים, חלקם גרמו לבעייה בתפקודי כבד, חלקם הרדימו, אותי, אבל שום דבר לא גועל אותי מיסוריי, בשנת 2003 הייתי במפגש של הגדוד, קיבתי ספר מפואר שהפך בשבילי לתנך החדש, מאז איני יכול להשתתף באירועים כאלו כי פשוט הכאב רב מנשוא. בבקשה עצה , עזרה, משהו למנוחת הנפש , מלבד מוות.