הצילו
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
במקרה עליתי על הפורום הזה, ואני שמחה מאד. מה עושים עם בעל שמאז מלחמת יום כיפור הוא מתנהג, להערכתי, כהלום קרב. הוא לא מוכן כלל לקבל עזרה מקצועית, ומכחיש את מצבו, אך ממרר את חיי כל המשפחה. המצב נעשה חמור מאד עקב מלחמת לבנון 2. הסימפטומים הם: התפרצויות זעם, דיבורים על שואה קרובה לישראל, ויכוחים אחוזי טרוף בכל פורום אפשרי על ברוחה מהארץ. לא עוזר מה שאחרים טוענים, כי "כולם מטומטמים ולא רואים את נולד ורק הוא שפוי ומבין את מצבנו חסר הסיכוי." הוצאת דרכון זר תוך מטרה לברוח "כשהטילים מאירן יתחילו ליפול בקרוב". איך משכנעים אותו לקבל עזרה מקצועית, כי כשל כוח הסבל של כל המשפחה. מירי
קשה באמת לתת תשובות למי שלא מוכן לעזור לעצמו עצתי לך נסי לבקש אותו להכנס לפורום כאן איתנו ואנו כאן ננסה לעשות משהו על מנת שיוכל לעזור לעצמו ולבני הבית במיוחד הכול בלי לחץ מיותר זה רק יגביר את הטריגר ואם לא ירצה שיכתוב לי מייל ואני מכאן ינסה לעזור כמו שאר חברי שמנסים לעזור לכולם ולפעמים גם מצליחים בהצלחה
שלום מירי יקרה , ייתכן שבעלך זקוק לעזרה מקצועית . אבל היא אפשר לתת לו את העזרה עם הוא לא רוצה לקבל אותה . רק פסיכולוג יוכל לאבחן עם הוא סובל מהלם - קרב . נראה שבעלך נכנס למצב קשה בעקבות המלחמה האחרונה . כדאי לו להכנס לפה . אולי הוא יחליט שהוא מוכן לקבל עזרה . כדאי לנתק איתו מגע איתו ולא להיכנס איתו לוויכוח . לא להיכנס איתו לעימותים מיותרים שלא יעזרו לו ולא יביאו שקט והרמוניה בבית . הרצון לשינוי יכולה לבוא רק ממנו . כמה שתלחצי עליו הוא יתנגד יותר . הוא יגיד שהוא לא פגוע ולא צריך עזרה . צריך לדבר בעדינות . רק כך שאולי סיכוי שהדבר לא יעורר התנגדות . גמר חתימה טובה
קודם כל אני לא בטוח שבעלך טועה אני גם חושב שהמצב ...בטטה ידוע הוא שלהלומי קרב יש חושים טובים וחדים והם יודעים לקרוא את המפה הרבה יותר טוב מאנשים "נורמלים" בסך הכל הוא דואג למשפחתו..הוא לא מחפש חתיכות!! מה שירגיע אותו זה שינוי תכלס במצב...לא סיפורים ולא ספינים אבל..הוא צריך ללמוד שיש דברים שלא תלויים בו ולנסות להשלים איתם..לא יכולים לעשות יותר מזה! גם אני שורף יום יום את הכבד ומשתדל לא לשמוע חדשות..והתרכז בעבודה ובמנוחה זה לא קל..תיהי חזקה! גמר חתימה טובה לכולם
ידידי היקר משתתף בצערך על כל עוגמת הנפש שהמדינה הזאת יוצרת לך במעשיה ובמחדליה.. בוא והצטרף אלינו למרד השקט..אנחנו אלו שכבר מזמן הפסיקו לתרום למדינה הזאת, כיוון שכל מה שהיא יודעת לעשות זה לדבר ולדבר בלבד ולעשות מאומה... שתדע לך שאנו קבוצה שקטה ודיי גדולה של אנשים שכל מטרתינו היא לשכנע את כל מי שרק אפשר להתחמק מכל מטלה וחובה שמוטלת על האזרחים, שכן אין פה כל דאגה לאזרח. אזרחים במדינות מתוקנות יודעים שאם הם תורמים, למדינה..לצבא..למיסים..וכד', זה יחזור אליהם לכשהם יזדקקו לעזרת המדינה. בישראל מוצצים לכל אזרח את הדם וזורקים אתו לאשפתות.. ביום שתכיר בזה..בוא והצטרף אלינו..יש דרכים נוספות לתרום למדינה...בעיקר תרומה לקהילה הקטנה סביבך...תרומה ישירה..עזרה הדדית ודאגה אמיתית. האמן לי הסידור הזה הרבה יותר יעיל והומני. אולי יום אחד שממשלות כאן יתבגרו קצת, נחזור למקור.. עד אז תרומתך הינה חד כיוונית וללא כל יחסי גומלין. המורדים , לוס אנג'לס (01.10.06)
איזה חומר יש לך? תביא גם לנו קצת יא מלעון
שלום מירי הייתי במצב הדומה למצבך לא מעט שנים. מה שעשיתי: הלכתי אני עצמי לפסיכולוגית, כי הייתי קרובה להתמוטטות :( . מלבד העזרה שהיא עזרה לי, אישית, היא עזרה לי לגרום לכך שבעלי יגיע לטיפול. בעקבות זאצ הוא אובחן, הוכר ומטופל. אם את רוצה לכתוב לי אישית: [email protected]. אעזור לך במה שאוכל. גמר חתימה טובה ובהצלחה.
שלום לי, שלחתי לך מייל ובו בקשתי ממך שתפרטי לי מה בדיוק עשית, ואיך עזר לך הפסיכולוג. אני מוכנה לעשות כל דבר שצריך. אני מחכה לתשובתך. מירי
מירי יקרה, לצערי, לא ניתן לכפות עזרה מקצועית על אדם בוגר. אני מאמין שכדאי לך לאמץ את ההצעה של לי, ולפנות בעצמך לייעוץ מקצועי. יעוץ כזה יסייע לך להבין טוב יותר את בעלך, ואולי גם לסייע לו לפנות בעצמו לייעוץ. עם זאת, יעוץ מקצועי חשוב בשבילך לא פחות מאשר בשבילו. אמנם בעלך הוא הלום-הקרב, אבל כמו במשפחות רבות בני-המשפחה נפגעים לא פחות, וזקוקים לתמיכה ולסיוע. אני מאחל לך שנה טובה יותר, דרור גרין
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
