לדרור ובכלל

בצהרי היום הופתעתי כששמעתי את דרור לא שזו הפעם הראשונה מעל גלי העטר אבל לצערי שמעתי רק את סופה ובהמשך מצאתי גם כתבה בחזרה לצוות 4 שאת המקור קראתי בדבקות ולמעשב זה הספר הראשון ולצערי גם האחרון שקראתי מאז המלחמה ההיא פשוט אין לי מילים להעריך את דרור שעושה ימים כחילות על מנת להגביר את המודעות של התגובה הפוסט טראומית שאנו חווים יום יום לילה לילה ובימים נוראים אלו הרבה יותר מבכל יום בשנה פרט לימי זכרון כללים וימי זכרון שנעוצים לנו כאן במוח של חברינו שנפלו בעודם ילדים כבל יום כיפור מזה 6 שנים אני יושב מול המסך וחוזר בפעם המי יודע כמה ומדסקס את העבר והעובר עלינו מדקה ל 2 בצהרי יום כיפור ברפידים על מסלול הנחיתה שלדעת דרור היו אלו מטוסי מיג ואני טוען שהיו אלו סוחוי 7 עם הקסדות הלבנות של טייסי חיל האויר המצרי אז לכל מי שיום כיפור כבר לא משהו דתי ושיכול לשבת מול המחשב ולהעלות זכרונות גם טובים אומנם היו מעט מאוד כאלה לספר על חברינו שהיו ואינם כמו חברו של דרור שנפגע ממקלעי המטוס כך גם חבריי שנפגעו מאותם מטוסים או הפצצות שונחתו עלינו וחלק היו פצצות השהייה שהתפוצצו מאוחר יותר אז נמשים ביום שני ואשמח לשמוע גם מחברים אחרים שהיו בחזית הדרומית ומאוחר יותר כמו דרור ואני ורבים אחרים במובלעת הסורית שגם שם ספגנו אבדות קשות ולמי ששומר על קדושת היום יוכל לחזור אחרי סיום הצום ולספר את אשר עבר בתופת הנוראית ההיא לפני 33 שנה ולסיום ברצוני להורות לדרור על העיקשות שלו להעלות את טופעת תגובת הקרב שלדעתי מי שהיה שם סוחב כך או אחרת מסע כבד על ראשו ושחלקם עדיין לא מטופלים וחבל לי עליהם ולכן אנו כאן אצלנו תמיד היה הפתגם שבטח בכל הצבא נשמע אם לא נהיה תלוים האחד בשני נהיה תלויים האחד לייד והשני ואני דוגל באימרה הראשונה ולכן כוחנו עדיין עמנו ואנו כאן לעזור למי שעדיין לא יצא מהמגירה חזקו ואמצו

כן קראתי את הכתבה ושמחתי מאוד וגם את כל שידורי הרדיו שלך

לדרור בהצלחה ביציאה מן המגירה לאוויר החופשי צביקה

אני כל מעריך אותך על האומץ , הרבה הצלחה על הספר . הבאת לי אישית הרבה גאווה אישית והפחתת תחושת הסטיגמה תגובות -קרב . בידידות והערכה אלן

דרור מרגש בעיני היציאה שלך מהמגירה ופעולתך לטובת הלומי הקרב בפורום זה ובפעילותך בכלל. נדירים הם אנשי המקצוע המוכנים לחשוף את סיפורם האישי לטובת מטופלים ולטובת ניפוץ סטיגמה. אתה אומר שהלם קרב היא לא מחלת נפש, ואני אומרת לך שגם מניה דיפרסיה וסכיזופרניה אינן מחלות נפש. אלה הן מחלות הקשורות לתשתית ביולוגית, ולחוסר איזון, לצד פצע הולך ומתמשך של החברה- פצע התיוג. אני פסיכולוגית קלינית צעירה שרק לאחרונה יצאתי מהמגירה שלי. למגירה שלי קוראים מניה דיפרסיה. מחלת נפש, נכון? איך יכול להיות פסיכולוג שהוא גם חולה נפש? איך יכול להיות פסיכולוג שהוא גם חולה נפש וגם לא מסתיר את זה? אפשר, עובדה. האם החוויות שלי מהמחלה שלי תורמות או מפחיתות את כשירותי המקצועית? תלוי את מי אתה שואל. אם את המטופלים שלי, הם יגידו שהם מרגישים איתי יותר בנוח מעם אנשי טיפול "נייטראליים" ו"בריאים". אם תשאל את המדריכים והמטפלים שלי- הם יגידו לי לשתוק כדי לא להציף את המטופלים...... ואני שואלת אותך- חשיפת סודך האישי, דרור, בספר שלך שיש לי ואפילו לא קראתי, האם היא הפכה אותך למטפל טוב ומסור יותר או שהפריעה להתקדמותך ולעבודתך? אני שואלת והתשובה שלך ברורה לי. ובכל זאת אני שואלת. שואלת מהמגירה שלי למגירה שלך. אני פצועת קרב "תקשיבו לי אני לא משוגעת". מכירים את הקרב הזה? אתה צועק, ובמקום לחבק אותך אומרים לך שאתה משוגע ונותנים לך סמים? הקרב שלי הוא לא בצבא ההגנה לישראל אלא בצבא ההגנה לשיגעון. אני צועקת תקשיבו לנו למשוגעים אל תסתמו לנו את הפה יש לנו מה לאמר מה זה הרפורמה הנוראית הזאת אנחנו לא הבררה של כולם. לא מקשיבים. כלומר מקשיבים אבל לא עונים. אין תשובה לייסורי הנפש בעולמנו שמה שחשוב בו הוא כסף, סטטוס ומעמד. האם לכם יש תשובות בשבילי? תמי.