גיבורי החייל

מזה כשלוש שנים אני עוקב אחרי קורתכם בפורום זה , אתם אנשים נפלאים ואמיצים שההתמודדות שהחיים האלה העמידו בפניכם הינה קשה מנשוא על גבול הבלתי אפשרי, הסיפור שלי מתחיל בדוד שלי אברהם שכמותכם השאיר חלק נכבד מנפשו במדבר במלחמת יום כיפור. גם היום כשהוא נכנס לעשור השישי בחיוו מאורעות המלחמה הזו לא עוזבים אותו ממתקפת הנגד, חצר המוות , הההסתבכות הטיפשית בסואץ ,אף פעם לא שקט, הוא לא מטופל ואני בספק רב אם יסכים לעבור את התהליך הארוך והמתיש הזה הכרה בפגיעה , לפני כארבע שנים הוא התחתן סוף סוף , הביא שלושה ילדים מקסימים אחרי שלושים ושתיים שנה שבהם החיים שלו קפאו במקומם ,גר אצל ההורים , באותו חדר , לא מסוגל להניע את החיים קדימה ,אף פעם לא שמח , תמיד עייף , עצבני , עם התקפות זעם מסוכנות. בשיחה אחת שהיתה לנו לפני כחמש שנים ,הוא תיאר בפני את שהוא מרגיש , חיים שנעים קדימה , הרבה כאב ודממה שלא עוזבת ,תחושה בלתי אפשרית שאי אפשר להבקיע , לפרוץ החוצה מהכאב. מאז ילדותי אני נושא את סיפורו איתי לכל מקום, הבטחתי לעצמי שיגיע יום ואני אהיה הקול שלו , אספר את הסיפור של הזמן שאבד. והיום הזה הגיע והיום שאני סטודנט לקולנוע , אני רוצה לספר את הסיפור שלו ושלכם , סיפור על אבירים, על האנשים ששילמו בנפשם כדי שאני ושכמותי נוכל לחיות פה. בשביל שאוכל לעשות זאת , אני רוצה לקבל את הסכמתכם ,להשתמש בחויות שעברתם ,בחלק מהדברים שכתבתם בפורום המדהים הזה, בדיוק באותה צורה שבכל מהלך השנים האלה , העברתי לו מהחוויה שלכם את ההרגשה וההבנה שהוא לבד. כולי תקווה שתזכו לעדנה ונחת בחייכם. אתם גיבורי החייל

סע לטבריה למשפחת מסס דבר עם האחיות ועם החברים של בני מסס ז"ל תשמע על אדם שנתן את כל כולו למדינה לא ילל לא ביקש פיצויים לא שאל כמה ולמה ומה מגיע לי סחב את החבילה שלו כל החיים המחורבנים בשקט בלי להשמיץ את המדינה בלי לשנוא ולהכפיש את הצבא הלך עם הדסקית שלו עד יומו האחרון בו נפל ומת מות קדושים

יהושוע שלום. יש כאלה שלא זכו לטיפול וגם לא להקרה . יש כאלה שהנשים שלהם עזבו אותם באותה התקופה כי לא ידעו להסביר מה יש להם ומה עובר עליהם יש כאלה שהמשיכו בשארית הכוחות המשיכו את החיים עם האישה ואף הביאו ילדים . היום אחרי 30 שנה רואים את התוצאות של הילדים שגדלו ללא ילדות ושום דבר לא מצליח להם בחיים . יש גם כאלה שעד היום מתחבאים במערות בכל מני מקומות בארץ שורדים בלי שום סיוע . אז כשחזרנו הלוחמים מהמלחמה ההורים לא ידעו להסביר מה עובר עלינו והתבישו מהמצב. היו כאלה שאישפוזו אותם בגלל התפרצויות זעם .ויש אחד שאח שלו סיפר בפורטל שאושפז במחלקה ועד עצם היום הזה הוא בתוך תא קשור בידיים בתא סגור.ההורים שלו מתו לא יכלו לדאוג לו נישאר לבד מנותק מהעולם . הדבר המפליא משרד הביטחון נתן לו 10% על הפגיעה נכנסו תגמולים לחשבון הבנק ההורים נפטרו האח היה אפוטרופוס קיבל את התגמולים שלו .ולא באשמתו שכח אותו . עכשיו מגיעים לוחמים ממלחמת לבנון השנייה שמקבלים סיוע טוב הם מודעים לכל מה שעובר עליהם שואלים שאלות ולא מקבלים תשובות.

למאיר ואלמוני שלום. תודה על התשובה המהירה, ללא ספק ,מצב מחורבן ,אני חושב שלא עבר יום בחיי הבוגרים שלא חשבתי על הדוד שלי ועל הסבל שהוא ואתם עברתם , כמה אני מתבייש במדינה הזו כל פעם שאני קורא על מסכת העינוים שאתם עוברים ועל האטימות שיש בתוך המערכת , זה בין היתר אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהדוד שלי מפחד לפנות לעזרה,"מי יאמין לי " הוא אומר "שכל החיים שלי נדפקו במלחמה הזו", וזה נראה לי מסכם הכל , חוסר אונים . לאלמוני, אני מרים את הכפפה שזרקת לי ואלך לדבר עם בני משפחתו של בני מסס ז"ל אשמח לכל עזרה שמשהו יושיט לי, כי אני חושב שהסיפור שלכם חייב להשמע . ברגשי כבוד אורן

היי דרור נושא הלם הקרב מאוד קרוב לליבי , כאמור זה התחיל מהסיפור האישי של של הדוד שלי , סיפור על אדם שנעלמו לו 30 שנה מהחיים ,סיפור שמלווה אותי מגיל צעיר . במהלך כל השנים הללו הובילו אותי שתי תחושות עיקריות , הראשונה לעזור לו והשנייה , לספר את הסיפור החיים שלו לפני ואחרי המלחמה. בתוך הנסיון לעזור לו חקרתי את הנושא וכך גם הגעתי לפורום הזה . אם להיות כנה עד הסוף , החלום הגדול שלי הוא לעשות סרט עלילתי על מלחמת יום כיפור שבמרכזו עומד נושא הלם הקרב. הסיבה שאני מבקש הסכמה , היא כי במהלך שיטוטתי בפורום זה התוודעתי להרבה סיפורים וחוויות אישיות לא פשוטות בלשון המעטה. המשפטים , מילים והעולם המדהים הזה שיצרתם פה , עולם של חברות ותמיכה כל זה חדר אלי ככ עמוק שאני מוצא את עצמי היום כותב את הסרט "במילים שלכם". לא מדובר פה בהעתקה או חס וחלילה בחשיפת אנשים וסיפורים אישים זהו סרט עלילתי שמבוסס על אירועים אמתיים. אני מוצא את עצמי כותב את המייל הזה כבר חצי שעה , מוחק ומשכתב , מנסה למצוא את המילים הנכונות ,להבהיר את עצמי בצורה הטובה ביותר כדי שיהיה ברור כמה הערכה וכבוד אני חש אליכם . בשורה התחתונה אני חושב שהסיפור שלכם צריך להשמע ,לצערנו לא מספיק אנשים מודעים למחיר הגדול ששילמתם וזה להרגשתי החלק הכי עצוב בסיפור . אני יודע שאני מסתכן ביומרנות בכך שאני מציג את עצמי כאחד שהוא סוג של קול קורא , אבל אני רוצה להסתכן ולנסות. כמו כן אני גם מודע לזה שבקשה שכזו שנשלחת לפורום פתוח , היא לא ברורה ממהותה , כי אין שום דרך מעשית שמישהו יוכל להעניק לי" אשרה שכזו". אבל עם כל זאת אני עדיין רוצה להבין ממכם אם זה בסדר מבחינתכם , כי זה פשוט לא מרגיש לי נכון בלי זה. אגב שמי המלא הוא יהושע אורן , בחיים קוראים לי רק אורן בברכה אורן