שלום לכולם!
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני לא יודע ממש מה להגיד,פשוט חשבתי על זה וגם ייעצו לי אולי לגשת לייעוץ פסיכולוגי. אני בן 20,חייל בתותחנים,והתגייסתי רק לפני חצי שנה בערך(עתודאי),וישר איך שסיימתי טירונות קצרצרה שלחו אותי למלחמה. עכשיו,אני יודע שתותחנים אומנם בעורף,ואני אף רציתי תפקיד בשטח,והמראות שראיתי במלחמה אינם יכולים להשתוות לחילות שבחזית,אבל גיליתי על עצמי שאני יותר רגיש ממה שחשבתי,וכיום נהיו לי בעיות רפואיות הנובעות מחרדה ולחץ(יתר לחץ-דם),ואפילו שחשבתי שהמלחמה הייתה יחסית רגועה בהקשרה אליי,שמתי לב שאני "סוחב" המון תמונות וחרדות שהייתי מעדיף להשאיר מאחור,ויש גם סיוטים שרודפים אותי בהקשר למוות שלי ע"י יריות מהאויב וכדומה. בגדול,אני חושב שאני מתמודד עם המון די יפה,אבל עדיין אני לא יכול להתעלם מנזקי המלחמה פסיכולוגית עליי,כי ככל שניסיתי לדחות את זה,לאחר מכן זה חלחל בי ופגע בי יותר... הייתי בבקשה רוצה לשמוע איך ניתן להתמודד עם החרדות,התחושת-רדיפה וכללית ה-"אפילה האישית". אני מודה מאוד לכולם,ואני שמח שסופסוף אזרתי קצת אומץ לבוא ולהודות בבעיה שלי לפחות במקום אחד. תודה!
שלום לך אני חושב שכדאי לך לקבל את ההמלצה ולפנות לעזרתם של בעלי מקצוע עצם ההבנה וההכרה שלך שיש בעיה היא הפתח לפתרון בהצלחה צביקה נ.ב כן ניתן להתמודד עם החרדות
שלום י.נ., במלחמה קשה להפריד בין התותחנים לבין העורף, וחיל-התותחנים הוא חייל קרבי הנמצא לעתים קרובות בקו הראשון. אני עצמי נפגעתי במלחמת יום-הכיפורים (בשנת 1973), ונדמה היה לי שאני מצליח להתמודד עם הטראומה, עד שבשנתיים האחרונות גברו הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, והם פוגעים בתפקוד היומיומי שלי. אני מברך אותך על המודעות והאומץ להודות בבעיה. אם תפנה עכשיו לטיפול תוכל לחסוך לעצמך שנים רבות של סבל. אני מציע שתתקשר ליחידה לתגובות קרב בצה"ל, ותבקש עזרה: 03-7376437-7007 יתכן ותתבקש להשאיר הודעה. אם לא תקבל תשובה אנא פנה אלי בדואר האלקטרוני: [email protected] ואני אבקש שמישהו יפנה אליך. אם תיתקל בתגובות שליליות ביחידה בה אתה משרת, או מרופאים או קב"נים, אל תוותר ודרוש טיפול מתאים. ויתור על טיפול כיום עשוי לפגוע בך גם בעוד עשרים או שלושים שנה, ולמנוע ממך את העזרה לה אתה זקוק. בהצלחה, דרור גרין
קודם כל,אני רוצה מאוד להודות לך על תשמת הלב האישית,זה אחד הדברים שמחזיקים אותי ונותנים לי חיוך,וזה שמישהו מראה איכפתיות ומוכן לעזור. ביחידה שלי כבר הגשתי פנייה דחופה לקב"ן,ו"סידרו" את הכל כאילו מאוד עוזרים ומקשיבים לי,אבל בסוף שכחו ממני והבעיות הפיזיות כבר לקחו חלק,והנפשיות הוזנחו. אני מוכן לעשות עוד צעד ולהמשיך לטפל בכך ואני אעזר במשאבים שנתתם לי כאן. אני מודה על הכל,ואני אחזור לעדכן. כל טוב!