לד"ר גרין שלום רב!

אני לפני שנתיים פלוס+ עברתי משבר טראומטי קשה ביותר בעקבות טיפול פסיכולוגי שהדרדר לכדי דכאון עם סימפטומים קלים של פסיכוזה, ספק אם היה משהו כזה. כלומר: הטיפול הפסיכולוגי היה מלווה בהרבה כשלים וחוסר מקצועיות שהדרדרו לחרדה מאד גבוהה מלווה באיבוד שליטה מסויים, ומחשבות תוהות ומבולבלות, כאשר תוכנם מאיים על נפשי וקיומי, מבהיל, פוגע ומעליב ללא שום תמיכה הולמת ואחיזה נאותה במציאות. המצב הנ"ל נמשך קרוב לחצי שנה. מאז ועד היום אני נמצאת בסוג של דכאון, נטולת כל שמחת חיים, שלעיתים אני חשה מחדש באותן תחושות איומות שליוו אותי דאז. הדבר מקשה על תפקודי היומי, אני חשה בניכור מאוד חזק וכן הדבר גרם לי להתרחק ממשפחתי מפאת תחושות קשות. אני לא מצליחה להתנתק כלל ממה שארע, נטלתי תקופה כדורים אנטי דכאוניים אך לא עזר כלל. אני מניחה כי אני חיה בסוג של פוסט טראומה ולמעשה הדבר הרס אותי לגמרי. אני חשה בתחושת זרות קשה, עדיין מפוחדת. אני חוששת כי אירוע זה הרס את חיי ואותי. קודם הייתי בחורה בעלת שמחת חיים גדולה, מוטיבציונית ובעלת יוזמה. מאז ועד היום לא שבתי לעבוד ואני לא מצליחה להתמלא בכוחות או לפחות בזהותי מחדש. האם לדעתך הדבר הנ"ל מעיד על פוסט טרואמה, והאם ניתן להתגבר על זה לדעתך? ואם כן, מה אני יכולה לעשות כבר אחרי שנתיים. אני מרגישה חסרת תקווה, ושהדבר נגס בכל נשמתי ורוחי. תודה