מתוסכלת לאחר אשפוז כפוי

שלום למי שמתעניין. אני הילה, בת 24, ולפני בערך חודש שוחררתי מאשפוז כפוי של שבוע וחצי במזרע. אני דווקא "ילדה טובה", מבית טוב ותומך שכל הסיפור נפל עליה ועל המשפחה כרעם ביום בהיר. הכל התחיל כשהתקבלתי לעבוד בכפר טיפולי לנפגעי נפש בשם כישורית. עבדתי שם במשרה מלאה במשך 5 חודשים בתפקיד מדריכה בצוות ערב. גם בעת קבלתי לעבודה וגם במהלך העבודה לא קיבלתי שום הכשרה או תמיכה שבהחלט נדרשת במקום עבודה מסוג זה. סבלתי מעומס עצום וכשהייתי חוזרת הביתה לדירת היחיד שלי בקיבוץ אליו עברתי בעקבות העבודה הייתי מתפוצצת מעומס של מחשבות ולעיתים נמנעת במכוון מאינטראקציה עם אנשים. לאט לאט התחלתי לעשן חשיש (בלבד, לא שום דבר אחר) בכמויות קטנות פעם פעמיים בשבוע עם חברים מהקיבוץ. ואז הפסקתי לישון. רק לאחר כמה ימים של חוסר שינה פניתי לחברה שהזעיקה גם את המשפחה. אני סירבתי לקבל טיפול תרופתי ולאחר מספר סירובים שלי לקבל טיפול אשפזו אותי בכפייה במזרע. הסיפור עוד ארוך, אבל כעת אני משוחררת ומאד מדוכאת. מרגישה שאיבדתי את כל מה שבניתי במו ידי, ומאד רוצה הכרה על כך שהסיבה העיקרית למשבר שהיה היא לא הסמים אלא העבודה העמוסה בכישורית ללא התמיכה הנדרשת, כי באמת שלא עישנתי הרבה. וכל הרופאים בטוחים שזו הסיבה. אז בעצם ידי כבולות ואין לי אפשרות להאשים איש מאשר את עצמי. יש עצות? תגובות? מישהו שמעוניין לחלוק חוויות? שמבין מה אני עוברת? אני אשמח לשמוע מאנשים שחווים או חוו חוויות דומות או מרופאים.

להילה אני מצטערת על התגובה החשדנית קימעה למייל האישי ששלחת אלי, לא הייתי מודעת לזה שהמיילים האישיים מופיעים באתר. אני חשדנית מאוד ורגישה מאוד לפקטיות שלי לאחר החוויה הקשה שעברתי שכללה התערבות ברוטלית בחיי. איני יודעת אם פנית, כעצת דרור לפורום פסיכיאטריה ואם קיבלת תגובות שהניחו את דעתך. אין לי ספק שאם את רק כחודש אחרי האישפוז הכפוי אז את עדיין עמוק בתוך הטראומה וזקוקה לטיפול מאזן. האם יש לך אפשרות לשלם עבור טיפולים אלטרנטיביים? אוכל להמליץ לך על מטפלים אשמח להמשיך להתכתב איתך דרך המייל האישי המופיע בראש הודעה זאת חזקי ואמצי ואל תאמניני לפסיכיאטרים - הם לא מכירים בקיומה של הנפש אז איזה עזרה הם יכולים להעניק ל"בריאות הנפש" שלך??? הילה