המצב משתפר שלי בעליות ובירידות
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני עכשיו בנקודה שהטראומה נעלמת לפעמים . אבל לא הסיוטים בלילה . ההתקפי-חרדה חסרי-הסברים , הבדידות . חוסר היכולת להתמודד עם מצבים הבסיסיים ביותר בחיים . יש לי פחד ממקומות סגורים והומה אדם . מה שאני עובד עליו היום הוא לצמצם את הרגשות הקשים ולא לקשור אותם לטראומה . לעמים אני מצילח ולפעמים לא . התמודדות לא קלה . גם כאבי -השיניים ושחיקת שיניים שיש לי לא מקלה את התופעות הרגשיות של הטראומה , אלא רק מגבירה אותם . אני חושב שניתן לשפר את התמודדות עם הטוראומה .אבל איבוד זיכרון לטווח קצר וקשב מפריע לחיים רגילים ונורמליים . יום אחד השבוע איבדתי את הארנק שלי ,את הכובע מצחיה והתיק שלי . ישר ניכנסתי להיסטריה . לא ניתן לקבל הכל בשיוויון נפש , על-אף שזה דרוש לצורך הרגעת הנפש . אני משתדל לתפקד גם שיש ימים שאני ממש יכול לעשות כלום . בידידות אלן
זו הדרך האחרונה שלך בהשירדות ..אתה צריך להוביל את עצמך לדרך שונה .אין לך ברירה .רק שלא תגיע לשלב של התקף חרדה שדומה להתקף לב זה מסמן את הסוף אז תימנע להגיע לזה ושמור על מצב רוח שונה .
אלן יקר, לפני מספר ימים כתבת כאן, ובתגובה שאלתי אותך על החיים שלך עם הטראומה. אתה משתתף בפורום הזה כבר שבע שנים, וכשקראתי היום את ההודעה שלך היתה לי תחושה שאתה כה מזדהה עם הטראומה, ושאולי זו הסיבה שכה קשה לך להתמודד אתה. חשבתי על כך, משום שלפני מספר שבועות כתבת כאן על שחיקת השיניים בלילה, וכתבתי לך בתגובה שניתן להתמודד עם זה בקלות עם מתקן שתוכל לקבל אצל רופאי-השיניים. אני תוהה מדוע התעלמת מן התגובה שלי, ומדוע לא הגעת לפתרון הזה עד היום. התיאורים שלך של הסימפטומים הפוסט-טראומטיים מוכרים לי, וגם אני מתמודד אתם מדי יום. עם זאת, למרות הקושי, אני חושב שהחיים נפלאים, ושהסימפטומים הפוסט-טראומטיים הם רק חלק מהם, חלק שאני מנסה להקטין ככל האפשר. אני רוצה לחלוק אתך תפיסת עולם שמשמשת אותי (ואחרים) גם ככלי טיפולי. אינני מכיר אדם שלא חווה טראומה כלשהי בחייו, או שאין לו קשיים נפשיים. לעתים קרובות אני מגלה, שמי שסובל במיוחד הוא זה שמזדהה עם הקושי, עד שאינו מבחין בין עצמו לבין הקושי שלו. כאשר אתה מציג את עצמך כ'פוסט-טראומטי', אתה מאפשר לפוסט-טראומה להשתלט עליך ועל חייך. אבל הטראומה, קשה ככל שתהיה, איננה אתה. היא קושי שיש לך. אתה יכול לומר: אני אלן, למדתי ארכיאולוגיה ואני מומחה לזיהוי מידע באינטרנט, ויש לי זכרונות טראומטיים. זה יהיה נכון לא פחות, וזה ישים את הטראומה במקום המתאים לה. אינני מכיר מישהו שנרפא מטראומה, אבל אני מכיר אנשים שמתמודדים בצורות שונות עם הטראומה. אני עצמי סובל לא מעט מן הטראומה, מן החרדה ומקשיי הזיכרון, אבל אינני מוכן לאפשר לטראומה להשתלט על חיי ולהצהיר על עצמי כעל פוסט-טראומטי. אני ממשיך לחיות את חיי, ומוצא את הדרכים להתמודד עם הטראומה, עם כאבי-הגב ועם קשיים אחרים. אני מציע לך לנסות ולהפריד לזמן מה בינך לבין הטראומה, לכבד את הטראומה אך להשתדל להפחית בדרכים שונות את השפעתה על חייך. אתה יכול לעשות זאת בפורום שלנו, אם תנסה לספר כאן על עצמך, על חייך ועל התמודדותך עם נושאים שונים בחייך, מבלי להתייחס (לזמן מה) בכלל לטראומה. אני בטוח שתגלה שיש בך חלקים מעניינים, יצירתיים, חברתיים ועוד ועוד, שגם להם מגיעה התייחסות ותמיכה. להתראות, דרור
דרור שלום. יש שלב שהגיל והגוף מכנעים ואין מנוס מחרדה קשה שדומה מאוד להתף לב . כל הגוף פולט זיעה קרה . הגב מתחיל לצרוב כאילו שיש ים נמלים הולכים בפנים. התקף כזה יכול לגרום להתף לב אמיתי וצריך לעשות הכל למנוע את זה . אין לאף רופא תשובה כיצד להתייחס ברגע כשזה קורה כל אחד צריך למצוא לעצמו תשובה ולמנוע את זה . התשובה שלי זה מיד כשזה מתחיל אני משנה מצב .במידה שאני יושב אני מיד יוצא שותה מים קרים מנסה להשכיח את עצמי מהמצב ומבקש שיהיו לידי באותו רגע. אלן חייב להיזהר לא להגיע לזה זה .יש נתייה גדולה לעצום עניים ויכול לגרום לאיבוד הקרה .
אני מסכים מאד עם דרור בהצלחה צביקה
דרור יקר אני בהחלט מבין למה אתה מתכוון . לא ניתן לחיות מסביב לנושא הטראומה בלבד ואני מסכים איתך . אני רק מנסה לחשוב אחרת . ובד קשה בשביל זה ולא תמיד בהתלחה יתרה . אין ספק שהראיה שלי אתמצבי מקרינה על כל הסביבה ויש לי דברים אחרים להציע . יש הרבה הגיון בדבריך . רק שלפעמים קשה להתמודד עם המצב . אני סוחב את עצמי בזמן אחרון לכל קום שאני צריך להגיע עליו . מנסה לא לוותר לעצמי . אפילו התחלתי להגיע לחדר -כושר להתמיד יותר . עוסק באומנות . אבל לא תמיד מצליח להתגבר וזה טבעי לדעתי . חג שמח ושנה טובה אלן
דרור יקר אני בהחלט מבין למה אתה מתכוון . לא ניתן לחיות מסביב לנושא הטראומה בלבד ואני מסכים איתך . אני רק מנסה לחשוב אחרת . ובד קשה בשביל זה ולא תמיד בהתלחה יתרה . אין ספק שהראיה שלי אתמצבי מקרינה על כל הסביבה ויש לי דברים אחרים להציע . יש הרבה הגיון בדבריך . רק שלפעמים קשה להתמודד עם המצב . אני סוחב את עצמי בזמן אחרון לכל קום שאני צריך להגיע עליו . מנסה לא לוותר לעצמי . אפילו התחלתי להגיע לחדר -כושר להתמיד יותר . עוסק באומנות . אבל לא תמיד מצליח להתגבר וזה טבעי לדעתי . חג שמח ושנה טובה אלן
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
