גם אני הייתי שם

שלום לך, לפני כ 5 שנים גם אני הייתי במצבך, ידעתי שבעלי במצוקה שהוא זקוק נואשות לטיפול. ניסיתי ללחוץ עליו לקבל טיפול אך הוא סרב בתוקף. פניתי למפקדיו, אך איש מהם לא ידע לתת את הסיוע המתאים. אף אחד וגם לא אני, ידענו לקרוא למחלה בשמה. היום במבט לאחור אני לוקחת על עצמי חלק מהאחריות לפגיעתו הקשה של בעלי, אילו הייתי קצת יותר אסרטיבית ודומיננטית, אולי הייתי מונעת את כובד הפגיעה שמשפיעה על חיינו יום יום, שעה שעה. מנסיוני החוויות שלך ושלי דומות,ואני ממליצה ללכת לטיפול גם אם בעלך לא מעוניין. (הוא לא מעוניין וגם לא יהיה) את יכולה גם להזמין את המטפל אליכם הביתה, לקבוע לו עובדה!!! לא להרפות מקבלת טיפול!!! אני הרפיתי ובעלי התרסק! היום הוא מקבל טיפול אינטנסיבי (את יכולה לקרוא בפורום את כתביו) ואכן יש שיפור אך יש עוד המון המון עבודה שצריכה להעשות. זהו תהליך ארוך וקשה אך את מוכרחה אבל מוכרחה לקחת את העניינים לידיים!!! אני מאחלת לך, לא להיות במקומות שאנחנו היינו, רק מהסיבה שלא קיבלנו טיפול בזמן.

נעים מאוד ד"ר גרין, רק אחרי שקיבלנו טיפול, הבנתי שיכולתי להזמין פסיכולוג אליי הביתה מבלי בכלל לשתף את בעלי, יכולתי לומר שזהו חבר או חברה מהעבודה שמתארחים אצלנו לקפה. לא מוכרחים "לסחוב" את הבעל לקבל טיפול אפשר למצוא דרכים יצירתיות. אבל מוכרחים להפגיש את הנפגע עם מטפל, מוכרחים!!! אין לי ספק שאיש מקצוע היה עולה על הבעיה מייד ומאבחן PTSD ואת כל נספחיו. ובאותה הזדמנות גם בעלי היה רואה ששיחה עם פסיכולוג היא לא כזאת מפחידה ולא פוגעת באגו, להיפך. אולי רמת הפגיעה היתה נמוכה יותר, אני מקווה שאשת הנפגע שמבקשת עזרה, לא תוותר ותלחם לקיים למפגש כזה.