לחיות בצל הטראומה

הי, בעבר בתור ילדה עברתי המון חוויות לא נעימות במסגרת משפחתי ושהגרוע מכל,בגלל שזה היה במסגרת משפחתי ושאף גורם חיצוני לא עלה על כך,מן הסתם לא קיבלתי טיפול...השנים חלפו והצלחתי לבנות לי חיים פלוס מינוס על ידי המנעות.הכרתי בחור והרגשתי מאוד קרובה אליו ומאוד אהבתי אותו והחלטתי שמכיוון ששנינו לא ילדים ואני מרגישה כך והוא כל הזמן טען שהוא אוהב אותי...(למרות שהיה לי ספק עז)החלטתי שלא צריך להיות ביננו סודות וגללתי בפניו את הסיפור האמיתי של חיי.אני חייבת לציין שזו הייתה הפעם הראשונה שנפתחתי כך כלפי מישהו,וחשפתי סודות של 20 שנה.לצערי הרב,הוא לא קיבל זאת יפה בכלל והחל להשפיל אותי בלי הפסקה,קרא לי דפוקה וסחורה פגומה...ולבסוף בעט אותי בטענה שאני מים עמוקים מדי.אני לא מאמינה בשיחות,ויותר נכון את הנעשה אי אפשר לשנות אלא יותר לקבל.אך נוצר בי משקע נוסף, כרגע לאחר כשנתיים קשה לי ליצור אינטימיות וקרבה.התחלתי לסבול מרגישות יתר,סיוטים,הפרעות שינה,קשיי התאקלמות, התפרצויות.דברים שהצלחתי להתגבר עליהם לבד בתור ילדה והיום לא יודעת...איך יוצאים מהפלונטר?

ליאת רק אישה יודעת להחליף ציפה תהיה לך היזדמנות נוספת כשיפול כוכב תבקשי משהו יותר טוב

דבר ראשון תודה על התייחסותך.דבר שני רציתי לשאול אותך, איפה אני יכולה למצוא מטפל כזה ואיך אני יכולה לדעת שאכן מטפל כזה מתאים לי.יצא לי לשמוע הרבה פעמים על טיפולים כושלים. תודה