סיפור למחר

גם זה סיפור מלחמה, על יפתח שנבחר להציל את ישראל מידי בני עמון. וידר יפתח נדר לה' ויאמר, אם-נתון תתן את-בני עמון בידי. והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו עולה. ויעבור יפתח אל-בני עמון להלחם בם, ויתנם יהוה בידו. ויכם מערוער ועד-בואך מנית עשרים עיר ועד אבל כרמים מכה גדולה מאוד, ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל. ויבוא יפתח המצפה אל-ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות, ורק היא יחידה אין-לו ממנו בן או-בת. ויהי כראותו אותה ויקרע את-בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכריעתני ואת היית בעוכרי, ואנוכי פציתי פי אל-ה' ולא אוכל לשוב. ותאמר אליו אבי פצית את-פיך אל-ה' עשה לי כאשר יצא מפיך, אחרי אשר עשה לך ה' נקמות מאויביך מבני עמון. ותאמר אל-אביה יעשה לי הדבר הזה, הרפה ממני שנים חודשים ואלכה וירדתי על-ההרים ואבכה על-בתולי אנוכי ורעותי. ויאמר לכי וישלח אותה שני חודשים, ותלך היא ורעותיה ותבך על-בתוליה על-ההרים. ויהי מקץ שנים חודשים ותשב אל-אביה ויעש לה את-נדרו אשר נדר, והיא לא-ידעה איש ותהי-חוק בישראל. מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת-יפתח הגלעדי, ארבעת ימים בשנה. שופטים, פרק יא'.

רוז יקרה, אני מתנצל. פעם הוצאתי לאור את סיפורי התנ"ך, וטרחתי לא לשנות מלה. משם ההרגל. הסיפור על בת-יפתח הוא אכן בעייתי מבחינה מוסרית, לא פחות מסיפור פילגש בגבעה או מעשה דינה, אך זהו סיפור ידוע המופיע גם במיתולוגיה היוונית. בתנ"ך הוא מסופר באופן מתומצת ביותר, ללא כל פרטים ותיאורים. מעניין מדוע. לילה טוב, דרור