לחיות בצל הפגיעה

אני יושב וקורא את הפורום, ואני רואה שוב ושוב את המייחד אותנו הנפגעים זכרונות קשים מהעבר, תמונות קשות מהטרואומות השונות שפקדו את כולנו, הזיכרון כואב, מדיר שינה והעצב נופל על פנינו. טבע האדם הוא לשרוד, להשאר בחיים, להמשיך לקיים את משפחתינו בכדי לא להיכחד. ואם אנחנו נשארנו בחיים, אז איך חיים בצל הפגיעה? ישנה אפשרות לוותר, לתת לזמן לעשות את שלו, לחיות חיים אומללים, עצובים, משעממים ובעצם לחיות כמו צמח. האפשרות הזו היא הקלה שבאפשרויות, וגורמת לנו ולסביבה הקרובה שלנו ייאוש ותסכול ויכולה להגיע בסוף למצב קשה. האפשרות האחרת זה להבין שנפגענו, לטפל בפגיעה, ולנסות בכל הכוח לחזור לחיים נורמליים עם כל העזרים והשיטות שעומדים לרשותינו. הדוגמא הטובה שאני לוקח לעצמי היא: שאני רואה נכה גפיים בכיסא גלגלים משחק כדור סל או מבצע כל ספורט אתגרי, נהנה מהחיים צוחק ומאושר בחלקו, כשאני מסתכל עליו אני חושב שהוא באמת גיבור, למרות הקושי הוא מנצח. יש כל כך הרבה דברים שיכולים למלא אותנו בחוויות חדשות ומרעננות, שיסיתו את מחשבותינו הקשות וזכרונות העבר: התעסקות בספורט: כדור רגל, כדור סל, ריצה, אופניים, הליכה, טניס וכו' מציאת תחביבים, התעסקות בתחביבים: יצירה, ציור, פיסול, מוסיקה דייג, שייט, צילום וכו' אני יודע שקל לדבר, יש מצבים שאין חשק לעשות דבר, אבל צריך לזכור שזו מלחמה קשה שאנחנו קובעים מי ינצח בה. חג שמח