מיומנה של מטפלת באנרגיות - טיפול להחלמה מהלם קרב

מיומנה של מטפלת באנרגיות – מ. טיפול להחלמה מהלם קרב פגישה ראשונה. מ. הוא לקוח ותיק שלי, כבר שנים. ראיתי אותו בעליות ובמורדות. בזמנים שבהם טיפח והשקיע בעצמו, הלך לחדר כושר ובנה את גופו, ובזמנים שבהם היה מגיע בעיניים מבולבלות, שמן, כבד תנועה, בבגדים מרושלים, בשיער סתור, מדבר בחשש ובגמגום. גם בזמנים רעים וגם בטובים תמיד הביאו אותו, נהגו בעבורו והכניסו אותו עד אל הקליניקה לעיסוי. קביעת מועד הטיפול הייתה בהתאם לזמן הפנוי של המלווה. הביקורים שלו מעולם לא היו סדירים וההפסקות בין ביקור לביקור יכולות היו להמשך על פני מחצית השנה ויותר. וכך גם הפעם כשהתקשר לקבוע תור, לא זכרתי מתיי ראיתי אותו לאחרונה. כשהגיע פגשתי אותו בחוץ. הוא היה במכוניתו וכמה שמחתי לראות שהוא בעצמו הנהג ובכוחות עצמו הגיע אליי. הוא חייך אליי חיוך רחב, בוטח. בקשר עין ישיר, שלא כמו שזכרתי שעיניו היו בורחות לצדדים ולמטה כשדיבר איתי. איזו התקדמות גדולה. ליבי עלץ. הוא נראה טוב, מטופח. סיפר כי חזר לחדר הכושר. רואים. בא לשחרר שרירים. התחלנו בטיפול, זכרתי שמעולם לא עשיתי לו טיפול אנרגטי, חשבתי שזה יעשה לו טוב. מזה זמן שאני יודעת בידיעה פנימית חזקה שהטיפול האנרגטי מצוין לאנשים שחוו טראומה. אני יודעת שביכולת אנרגיית האור לרפא טראומות. ובארצנו אנשים רבים סובלים מכך. אני יודעת שקשה להביא את הידיעה הזו אל המודעות הכללית. וכי התנגדות של הממסד הרפואי היא מובנת, לאור ההשקעה בלימודים בכסף ובזמן לקבלת תארים ובשמירה על מקום העבודה. או פשוט בשל חוסר ידיעה. ואני יודעת שהטיפול האנרגטי יכול לתת מענה כזה שהרפואה הקונבנציונאלית לא יכולה לתת. התחלתי בעיסוי, מידי פעם דיברנו על הא ודא, הוא עידכן אותי בחדשות מחייו, מצב הרוח היה טוב, יחד עם זאת הרגשתי בשיחה את הפחדים החששות והזהירות המוכרים שלו. ידעתי שאני רוצה לעשות לו טיפול אנרגטי, אך לא רציתי לדבר על זה. כביכול להכין אותו. בשל פחדיו "ההכנה" עלולה לעשות בדיוק את ההיפך. לסגור אותו. לקראת החלק האחרון של הטיפול, סיפרתי לו בדיחה, הצחקתי אותו. ואז כשהוא בשמחה, והלב פתוח, ניגשתי התחלתי את הטיפול האנרגטי. הזרמתי אנרגיה אל הראש ואחר כך אל אזור הצ'קרה השניה – הרגש. לא ראיתי תמונות אך הרגשתי שדברים ישנים עולים. גם מזמן הילדות וגם מזמן הבגרות. שיערתי שמזמן הצבא. באזור הבטן והאגן הרגשתי התכווצות גדולה שמעכבת אותו בחייו, צער גדול ובכי עמוק. הרגשתי שבבטן ובאגן יש דברים גם מהילדות. ברגליים הרגשתי חולשה. בקשתי בשבילו אור ניקיון כוח ריפוי אהבה וחזרה לשלמות. בסיום הרגשתי שיש עוד, אבל שלהפעם זה מספיק. כשסיימתי שאלתי אותו איך הוא מרגיש. הוא הסתכל אליי בחיוך מבוייש ושאל: "את רואה תמונות?" זה הדבר הראשון שהדאיג אותו. לא רצה שאראה את מה שהוא ראה. הרגעתי אתו שלא מראים לי מה שלא מתאים למטופל שאראה. לא מכניסים אותי לפרטיות של אף אחד ללא רשותו. וזו האמת. התשובה שלי סיפקה אותו. אמרתי לו שבראש ובאזור החזה הרגשתי שעלו דברים ישנים, (לא הזכרתי את הצבא). הוא אמר בחיוך,שכן עלו דברים ישנים, מהצבא, דברים שהוא לא אוהב לדבר עליהם. אמרתי לו שאצלי הוא לא צריך לדבר על שום דבר שהוא לא רוצה. כי את התשובות והתובנות הוא מקבל לעצמו בתמונות בתוך ראשו וזה רק בשבילו. ואם הוא ירצה לשתף אותי או לא, זה תלוי רק בו. אמרתי: "ובאזור הבטן והאגן הרגשתי בכי וצער עמוק." הוא אמר שכן, יכול להיות, יש משהו כזה. הוא התחיל להתרגש לדבר בגימגום ובחשש. שמתי לב כבר מזמן כי בכל פעם שמ. נימצא במצוקה ריגשית הגימגום מיד פורץ החוצה. לא רציתי להאריך להעמיק ולפתוח את זה. שאלתי אותו איך ההרגשה הכללית בעקבות הטיפול האנרגטי. הוא אמר בחיוך מבוייש, שטובה מאוד. שזה עשה לו טוב, כן, מרגיש ניקיון, והעביר יד מלטפת על הגוף שלו. אמר שבפעם הבאה שהוא יבוא, הוא רוצה רק אנרגטי. בלי עיסוי. שמחתי מאוד על התגובה שלו. על שדברים צפו עלו. על שצפו עלו רק תמונות מחשבות וזיכרונות בכמות ובתוכן שהוא יכול היה להתמודד איתם. וכן על כך שההרגשה שלו בסוף הטיפול היתה של שלווה ושמחה. ועל כך שהודיע שאת הטיפול הבא הוא רוצה רק אנרגטי. כל הסימנים מראים על הדרך הנכונה להצלחה. פגישה שניה לאחר שבוע מ. הגיע. דיברנו קצת. שאלתי איך היה מאז הטיפול האחרון, אם עלו מחשבות בעקבות הטיפול? - כן - סיוטים? - לא. קיצר ואמר שהכל בסדר. השתוקק להתחיל בטיפול האנרגטי. "נראה את הכוח של האנרגיה מה היא יכולה לעשות." הוא שכב על המיטה על הגב בבגדיו, ישבתי מאחוריי ראשו והתחלתי בהזרמת אנרגיה תוך כדיי שאמרתי תפילת שמע ישראל ואנא בכוח, בקשתי בעבורנו הגנה ועזרה והאנרגיה זורמת. מידיי פעם השתעלתי כשכמות האנרגיה השלילית היוצאת היא גדולה. עברתי על כל גופו מהראש אל הרגליים וחזרה כשאני מתעכבת במקומות שאני מרגישה שצריך. חשתי, ראיתי, הבנה נכנסה לראשי, את הדברים המשתחררים. היה לא קל. בעוד אני יורדת מראשו אל כתפיו חשתי בכדור אנרגיה בצד ימין שלו, מונח על החזה וזרוע ימין, התמקדתי בכדור האנרגיה הזה ולפתע קיבלתי תמונה מוחית. זה ראש. המשכתי לחוש והרגשתי ראיתי את הגוף הרוחי מונח לרוחב גופו של מ. על הבטן והאגן של מ. כשהרגליים הרוחיות אמורות להיות בצד שמאל של גופו של מ. זה החבר שלו. מהצבא. (אפילו לכתוב קשה) הזרמתי לשם אנרגיה. הרגשתי שמ. אחז בו בדקות האחרונות שלו עד שהחזיר נשמתו לבורא. שהחבר ביקש שלא יעזוב אותו ושמ. נשבע שלא יעזוב אותו. עכשו הזרמתי אליו אנרגיה (אל החבר). היה יותר רגוע, אבל הוא נשאר שם. הרגשתי את הקשר שלהם. קשר בל ינתק. דיברתי איתו (עם החבר מהצבא) אמרתי לו שהגיע הזמן להיפרד. שכל אחד מהם צריך ללכת לדרכו. והחבר אמר שיש להם חיבור שבשבועה. הם יותר מאחים הם אחד. אמרתי לו שמ. צריך להמשיך בחיים החדשים שלו ושגם הוא צריך להמשיך בדרכו. שיבקש עזרה הוא יקבל אותה. שיבקש את האור. את עזרת המלאכים שילווהו אל האור. ביקשתי מהמלאכים לבוא לעזור לחבר לעבור אל האור ביקשתי ממלאכים אחרים לשחרר אותו מהחושך ראיתי אותו מלווה במלאכים משניי צדדיו הולך מתרחק אל האור. כשסיימתי ואמרתי תודה על העזרה. נתתי למ. לנוח מעט. אחר כך סיפרתי לו בקיצור ובעדינות מה שחויתי. סיפרתי לו על הפרידה והליווי של המלאכים והוא אמר ברכות שזה יפה. שאלתי אותו בזהירות אם זה נשמע לו מוכר, והוא שאל: "בכתף ימין? כן. כן. היה." הרגשתי שעוד מעט הוא יתחיל לגמגם ועזבתי. לא רוצה לחפור לו. שאלתי איך הוא מרגיש. הוא אמר שטוב. זה עושה לו טוב. הוא יבוא שוב בשבוע הבא. קבענו מועד. הוא לא הגיע ולא התקשר. לא כעסתי. אני יודעת ממה הוא סובל. דאגתי לו. אולי הפגישה האחרונה הכבידה עליו. פגישה שלישית עברו שלושה שבועות עד שהוא הגיע. הסביר שהיו חגים. הפעם הוא רוצה בעיקר עיסוי. הגוף תפוס. תוך כדיי העיסוי שאלתי איך היה בעקבות הטיפול האנרגטי האחרון. הוא אמר שדברים עולים אבל לא קשים כמו בטיפול הראשון. שיותר קל. אבל בכל זאת הדברים עולים ומעסיקים אותו במחשבותיו. אבל הוא יכול להתמודד איתם, שהוא שואל את עצמו אם הוא עושה טוב שהוא בא לטיפול האנרגטי, אבל הוא מרגיש שזה טוב לו. וכמו אצל פסיכולוגית צריך להעלות את הדברים בכדיי לטפל בהם. והוא לא מעלה אותם אלא אני מעלה אותם בשבילו אל המודעות, וזה קל יותר. והיום כשהוא ישב בג'קוזי אחריי האימון הוא שקע במחשבות ומצא את עצמו אומר לעצמו: "אני יכול לעשות את זה אני יכול לעשות את זה." דברים שקודם הוא לא חשב שהוא יכול ואפילו לא חשב לומר אותם לעצמו. אני רואה בזה התקדמות גדולה. במהלך העיסוי כשהגעתי לכפות הרגליים נתקלו אצבעותיי בציפורן חצי גזורה ואמרתי לו. מ. אמר שהוא יודע. לקחתי מספריים ואמרתי שאגזור לו את החלק המפריע. פתאום הוא קפץ נבהל ונתן לי בקושי לגזור את חלק הציפורן שהיה ברובו תלוש. אחר כך הסביר לי בחיוך מתנצל שכל מי שהוא פגוע רגשית הוא פוחד מאוד על הגוף שלו. אמרתי לו שטוב, כל יום לומדים משהו. המשכנו. העיסוי היה לו טוב אבל הרגשתי חוסר שקט פנימי שמתבטא החוצה ולקראת סוף הטיפול אמרתי לו שאעבור על גופו אנרגטית. הזרמתי אנרגיה מכיוון הראש לאורך הגוף אל הרגליים לא הרגשתי את הראש והגוף הרוחני, אבל הרגשתי משהו, הרגשתי את הכאב העז. ראיתי את מ. יושב על הארץ. על בירכיו וחזהו מונח, מוטל החבר. דמו של החבר שותת על האגן ועל הרגליים של מ. ראיתי את מ. מרים ראשו לשמיים וזועק צורח לעזרה. הבנתי את הקשר של הפחד על הרגליים (סיפור הציפורן לעיל). הבנתי למה היה לו כמו שיתוק פסיכולוגי ברגליים. למה היה לו קשה לצאת מהבית. למה היו צריכים להביא אותו לכל מקום. הרגשתי את הפחד והחולשה ברגליים. הזרמתי אנרגיה לכפות הרגליים, לרגליים ולאגן. בקשתי את אנרגיית אמא אדמה, את אנרגיית החיים האדומה מליבת כדור הארץ. אל גופו של מ. ביקשתי כוח עוז ועמידות מאנרגיית החיים וממלאכי השרת. הזרמתי אנרגיה עד שהרגשתי שמספיק. שהגוף של מ. נרגע. פקחתי עיניים. ראיתי את מ. כמו מתעורר ועיניו פעורות לרווחה כמו חווה את הטראומה שוב וגם שאלה ראיתי בעיניו, של איך יתכן שכל זה עולה. לא סיפרתי לו מה ראיתי אבל שאלתי לשלומו. הוא שתק לשנייה ואחר כך אמר שהוא בסדר. זה היה לו טוב. ראיתי שהוא התאושש במהירות. הוא נח מעט וקם להתלבש. דיברנו מעט, לפני שהלך שוב שאלתי לשלומו. הוא אמר שהוא בסדר ונחפז לדרכו. אני מחכה לו להמשך. יש לי הרגשה טובה. איבט ריינס

בן כמה האיש וכמה זמן עבא מאז הפגיעה .