שיר

כשתתעוררי לא תראי אותי אני עובר תקופה קשה את בכית כשעזבתי אז עם הסתיו כבר חזרתי ועל צווארך נשענתי כתבת שמצאת אהבה זה מאוד חשוב לי שתדע בקיצור בחוץ חשוך ופחות רואים ואתה ידוע כמאהב או מתאבד אתה אומר יום גרוע שנמשך כבר מאז זה לא משחק מותק פה אין מנצחים זו מלחמה בלי הרוגים אז תני לי לברוח בסוף אולי אחזור עצוב לי בלעדיך

אני ברגע זה

כוכב הלילה תשמור עלי ליבי אינו חש יש שם כאב שכבר רוצה לצאת מתי תבינו כבר שאני לא אשם בכלל אסור לי לבכות? כי אני שוב לבד את תמיד אומרת שיש לך אותי אבל לא תמיד לידי כל כך עצוב להיות לבד איפוא טעיתי איפוא אשמתי ומה עשיתי שאסור לי לבכות מתי תבינו שהאשמה לא שלי לבד אולי היה כדאי להישאר שם איתם? ולא לאבד את עלומי נו מתי תבינו שהאשמה לא שלי לבד לבד

האשמה לא שלך והכאב לא פוסק אבל אתה לא אשם אתה עוד קורבן מלחמה חבל שזה ככה וחבל שהעולם אכזר והכאב לא פוסק ואין על מי להשען ואתה אתה בוכה בפנים ומרגיש אשם וזה כואב ויכאב וכל מה שיש להגיד זה מלאך אוהבת אותך ואני פה איתך

ילדתי אמרי לי ספרי מה עובר עליך כל השנים יודע אני שגם את לבד עם עצמך ואין אדם שיושיט ידו לקראתך אך גם אני עם אותו הכאב כאב של יום כאב של לילה אך הבטחתי לך ילדתי שעוד יבואו ימים ימים של אושר ותקוה בגן נטייל באחו בכל שביל שנרצה יודע אני שהבטחות לא יחסר אך הפעם האמיני זה שונה במקצת ולא כמו תמיד מבטיח לצאת לגנים שם השמש תזרח ותביא יום חדש יום שטוף ששמש יום נהדר גם החוחית תצא ברינה יום חדש כבר עולה לו עכשיו ואני כאן איתך ילדתי ילדתי

איש הגשם שלום תודה על השיר. נראה כי המשורר עוטף בו הרבה כאבים.כאב של יום וכאב של לילה. תמהני האם כותב השיר פותח את אותם הכאבים. האם יש איש היודע על כאביו, האם בתו יודעת על קיומם? יש מידה רבה של אופטימיות בכתוב, תקווה לעתיד טוב יותר הנמצא בגנים ובאחו. יופי שיש אופטימיות, אך כל זמן שנחפש את האופטימיות בחוצות, תשאר השמש הפנימית שלנו כבוייה. האם לא הגיעה הזמן לכבות מעט את שלטי שמש החוצות, ולחפש את התקווה בשמש שלנו הפנימית, בתוכינו פנימה. שיהיה לנו את כל הכח שאנו אכן זקוקים לו. שבוע טוב. אייל.