פוסט טראומה קשה עקב שירות צבאי

שלום, אני בן 20+. ראשית אגיד שהפגיעה שעליה אדבר נעשתה במהלך השירות הצבאי אך לא בזמן קרב אלא בבסיס עצמו. הטראומה היא עקב התעללות נפשית קשה שעברתי על ידי "חיילים" באותו בסיס שבו שרתתי. כן גם היה מקרה שכמעט וירו בי חיילים בבסיס בעזרת נשק צה"לי,כי חשבו שזה משחק לכוון על מישהו נשק טעון(בלי שהם ידעו שהוא טעון כמובן,הם חשבו שהכניסו את המחסנית הפוך אבל מסתבר שטעו,ועוד דרכו לפני את הנשק). במקרים אחרים ,היו גם מצבים שחיילים התנהגו בצורה עבריינית (הם היו עבריינים מורשעים במשטרה שאין לי מושג איך נכנסו לצבא),ואיימו והטילו טרור עליי ועל עוד אנשים באותו מחלקה,והמפקדים לא רק שלא טיפלו אלא הקלו ראש ולא שמעו למה שאמרתי,והגיע למצב שפחדתי על חיי,והייתי צריך לפנות למשטרה הצבאית,שבמקום לעזור,רק התיחסו אלי בצורה לא הולמת,וגרמו לי לחכות שעתיים עד שהתפנה בטובו איזה "חוקר",שלא נראה שידע מה לעשות,והיה לי הרושם שהם לא הולכים באמת לטפל בזה. או לדוגמא שאחד החיילים החליט לקרוא לי כלב ולהתייחס אלי בהתאם,או איזה עוזר רס"ר שהחליט למרר לי את החיים בניגוד לכל פקודות צה"ל,ועוד דברים שלא ייבישו קציני גסטאפו שהתיחסו יחס דומה ליהודים. או למשל החלטה שרירותית של איזה קצין אבטחה שלא מגישים אוכל לשומרים שבאותה תקופה היתה לי תורנות שמירה, מה שגרם לי לא לאכול במשך 24 שעות,ועמדה בפני ההחלטה אם לישון או לאכול והעדפתי לישון,מפני ששמרתי באותו יום 18 שעות לסרוגין(מה שגם היה חריגה רצינית), ולא מדובר על בסיס קרבי אלא בסיס שלא נמצא בסיכון בכלל. או למשל במהלך שמירה שה"חייל" ששמרתי איתו אמר לי להתאבד ולקחת את הרובה ולירות בעצמי,וגם בעצמו כמה זמן לאחר מכן כיוון אלי את הרובה שלו בזמן שמירה(שהיה דרוך),מול מצלמות הבסיס,הגעתי למצב שהייתי צריך להרים ידיים,הוא הפסיק שראה שיש מצלמות. או מקרה נוסף שבו חייל שהתעלל ,שברגע שאמרתי לו שאני אפנה לסמכות ,החל לחנוק אותי עד כמעט אובדן הכרה למזלי הדפתי אותו לפני כן. או שלא רצו לתת לי לצאת לשבעה של חבר קרוב זכרונו לברכה, שנהרג בקרבות עזה,מפני שאותו מפקד רשע,אמר שאני "סתם אומר בשביל לקבל חופש" במילותיו,וממש התעלל בי שכמעט ופניתי לקצינת נפגעים של אותו חבר כדי שתסייע לי. איבדתי גם חבר נוסף לפני כן גם עקב קרבות,ככה שזה מאוד פגע בי המילים של אותו מפקד,שגם לא גונן עלי מפני העברינים שהתעללו בי באותו בסיס. אני לא יכול לתאר עוד התעללויות מפאת הכאב שזה מעלה. אני ידוע שהטראומה שאני מדבר עליה היא לא באמצע קרב או חס וחלילה בשבי,אבל הטראומה היא אותה טראומה,היא מקשה לי לחיות ואני לא מצליח אפילו להרים טלפון לגורם צבאי ולבדוק מה מצב המילואים שלי,שבעקרון הורידו אותי ממכסת המילואים למזלי,למזלי כי אני אינני קרבי,והתנאים בבסיס הם איומים,והדבר האחרון שאני רוצה זה לחזור למחנה ההתעללויות הזה,זה כמו שישלחו אותי לכלא אותו דבר. אני מקווה שזה שלא נפגעתי בקרב אלא "רק" בבסיס מהתעללויות שדומות יותר לתנאים של בית סוהר באחת ממדינות האויב,לא תוריד מהחומרה של זה.