טיפול בהפרעות דיסוציאטיביות
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום רב, האם נכונה הטענה שהפרעות דיסוציאטיביות כמו דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה הינם הפרעות מסובכות לטיפול ושיחידי סגולה הם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שבאמת יודעים להתעסק איתם ויש להם ניסיון בכך? (ושטיפול אצל מישהו שלא מספיק מיומן ומקצועי בתחומים אלו יכול גם להזיק!) אם כן, כיצד אוכל לדעת איזה פסיכולוגים/פסיכיאטרים מתמחים באמת בטיפול בהפרעות כאלה ויש להם ניסיון מוכח בתחום?
שלום יעקב, הפרעות דיסוציאטיביות הן רק אחד המאפיינים של פוסט-טראומה, והן מופיעות באופן שונה אצל כל אחד. אני ספקן לגבי השימוש במושג 'טיפול' כשמדובר בפוסט-טראומה. כפי שאנו יודעים, הלם-קרב ופוסט-טראומה אינם מחלה הניתנת לטיפול, אלא תיאור מצב של פגיעה, או נכות, שיש ללמוד כיצד לחיות אתה באופן הטוב והיעיל ביותר (בדיוק, כפי שאומר צביקה, כפי שמתמודדים עם איבוד יד או רגל). פסיכולוגים ופסיכיאטרים אינם 'יודעים' באמת "להתעסק" או 'לרפא' פוסט-טראומה, והאבחונים הפסיכיאטריים, כגון 'הפרעה דיסוצאיטיבית', משמשים להם כתוויות בהן הם מרחיקים את עצמם מן ה'מטופלים' שלהם. למעשה, הדרך היעילה ביותר להתמודד עם פוסט-טראומה היא תמיכה ולא טיפול, וכן גישות התנהגותיות המאפשרות התמודדות יעילה עם ה'כאן-ועכשיו' של חיינו. כדאי מאוד להיזהר מפסיכולוגים ופסיכיאטרים הטוענים שיש להם ידע ודרכים לריפוי פוסט-טראומה. בברכה, ד"ר דרור גרין
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
