שאלה....

שלום ניר, אתמול כתבתי כאן על התהליך הקשה שעובר מי שמגיש תביעה להכרה כנכה צה"ל. זהו תהליך ארוך ומייגע, לעתים מייאש ומשפיל, והוא יכול להיות טראומטי במיוחד למי שכבר נפגע בטראומה. הנה סעיפי התהליך הזה: 1. הגשת בקשה להכרה בנכות. לכל מי שפונה לאגף השיקום יש רק מספר טלפון אחד אליו ניתן להתקשר, ואין כל אפשרות להתקשר ישירות לפקיד המתאים, או לקבל תשובה לשאלה כלשהי. על הפונה להמתין שהאדם אליו פנה (כלומר השאיר לו הודעה במרכז הטלפוני) ישוב אליו. זה תהליך שמסרבל כל יכולת של קשר עם הפקידים המתאימים, ולעתים קרובות התשובה כלל אינה מגיעה, גם במקרים דחופים ביותר. לאחר מאמצים ניתן לקבל את הטפסים לבקשת הכרה בנכות, ולשלוח אותם בדואר. אגף השיקום אינו מאשר את קבלת התביעה (ולמעשה, הפקידים אינם נוהגים להשיב על מכתבים כפי שמחייב אותם החוק), והלום-הקרב נותר במצב המוכר לו של אי-ידיעה וחשש. 2. הכשלה. זה השלב בו פקידי אגף השיקום יעשו הכל כדי לסרב לבקשה. הם יבקשו מהלום-הקרב שיוכיח ששירת בצבא, ושהפגיעה שלו נובעת משירותו הצבאי, ויבקשו ממנו להציג את התיק הרפואי שלו מהרופא שטיפל בו בילדותו, ויטענו שעבר זמן רב מדי להגשת תביעה, ועוד ועוד טענות המיועדות להתיש את מגיש הבקשה. 3. אישורים רפואיים. בשלב זה, לאחר מספר חודשים יקבל הלום-הקרב הזמנה להיבדק על-ידי מומחים מטעם אגף השיקום. כעת עליו לשוב ולהציג את קשייו לארבעה אנשי מקצוע שיכתבו את חוות-דעתם. מי שרוצה להצליח בהגשת התביעה חייב לפנות גם לפסיכיאטר מומחה בתחום הטראומה, ולקבל ממנו, בתשלום גבוה, חוות דעת מקצועית. 4. ועדות רפואיות. מי שיצליח לעבור את כל המכשלות יוזמן לאחר עוד מספר חודשים לוועדה רפואית, בה יושבים בדרך-כלל רופא ושני פסיכיאטרים. אלו אינם אנשי מקצוע המומחים לפוסט-טראומה, וזו אינה בדיקה רפואית או נפשית. תפקידם של חברי הוועדה הרפואית לקרוא את המלצות המומחים ולהתרשם מהלום-הקרב בשיחה קצרה בת כעשר דקות. עצוב לגלות שחברי הוועדות הרפואיות, שהם בדרך-כלל פנסיונרים המקבלים תשלום מיוחד עבור עבודתם, אינם ממלאים את חובתם בהתאם לאתיקה המקצועית שלהם, ומשרתים את המערכת המעסיקה אותם תוך פגיעה קשה במי שעומד לפניהם. חברי הוועדות מתייחסים באופן גורף לכל מי שמופיע בפניהם כאל שקרנים ומתחזים, ללא האמפתיה והתמיכה לה זקוקים מי שנפגעו פגיעה כה קשה. המפגש עם הוועדה הוא אירוע טראומטי כשלעצמו, והוא מגביר את תחושתם של הלומי-הקרב ושל פדויי-השבי כאילו הופקרו על-ידי המערכת ששלחה אותם לקרב. חברי הוועדה אינם מאפשרים להלומי-הקרב להיכנס עם בת-זוגם או בן-משפחה או עורך-דין, כפי שמחייבת האתיקה הרפואית ורשימת זכויות החולה. 5. תוצאות הוועדה הרפואית. כעת צריך הלום-הקרב להמתין בין חודש לשלושה חודשים לקבלת תוצאות הוועדה. כמעט תמיד מתעלמות הוועדות הרפואיות מהמלצות המומחים (גם המומחים מטעם משרד-הביטחון), ובמקרה הטוב הן קובעות אחוז נכות נמוך מזה המגיע למגיש הבקשה. רק מי שמתעקש לערער לוועדת הערעור העליונה (הפועלת כמו שאר הוועדות, באטימות ובגסות), ופונה שוב ושוב לוועדות רפואיות או לבתי-המשפט, זוכה לקבל הכרה מאגף השיקום. כמעט תמיד אלו אחוזים הנמוכים מאלו שהומלצו על-ידי המומחים. תהליך זה נמשך בדרך-כלל שנים אחדות (בין שנתיים לשבע שנים). כל נכי צה"ל זכאים לקבל את דו"ח הוועדה הרפואית, מחוץ לנפגעי טראומה. למרות שהכנסת קבעה שנפגעי טראומה אינם חולי-נפש, ממשיכים הפסיכיאטרים מטעם אגף השיקום להתייחס אליהם ככאלה, ואינם מוכנים שיקראו את הדו"חות שלהם. כדי לקבל את הדו"ח יש לפנות לאגף השיקום באמצעות עורך-דין. 6. הטיפול של אגף השיקום. לאחר שזכה הלום-הקרב בהכרה המגיעה לו הוא יקבל מאגף השיקום זכות לטיפול (ניתן להתחיל בטיפול עם הגשת התביעה) וכן תגמול חודשי. מי שלא מיהר להגיש תביעה יקבל את הפיצוי רק מרגע הגשת התביעה, ולא מיום הפציעה או הנפילה בשבי. במחוזות השונים של אגף השיקום ימצא הלום-הקרב עובדי שיקום מסורים וטובים, שיעשו כמיטב יכולתם לסייע לו. אבל אם ינסה להתקשר אליהם באמצעות הטלפון, יהיה עליו להתקשר שוב למוקד של אגף השיקום, ולהשאיר שם הודעה. אם יזדקק לתרופות, יקבל אותן לביתו, אבל יגלה שתעודת המשלוח חושפת את כל פרטיו הרפואיים הסודיים, וכך ידעו הנהגים והשליחים ואף הטלפנית של אגף השיקום שהוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות. זה אינו מועיל לתחושת הביטחון של הלום-הקרב. 7. המשך הטיפול. אגף השיקום אינו מעוניין בנכים עצמאיים המשקמים את חייהם. הוא רודף אותם ואף מפחית את זכויותיהם של נפגעי הטראומה כאשר הם מצליחים להשתקם במקצת. כדי לממש את הזכויות המגיעות להם עליהם להיות תלויים בפקידים ובשרירות לבם, וכל בקשה קטנה מלווה בטפסים, בחתימות של עורכי-דין ובתי-משפט, ובהמתנה ארוכה לתשובה. אני יודע שזה נשמע קשה, אבל מדבריך נראה שאתה מודע לכך. אין סיבה להיבהל או לוותר על התביעה, משום שככל שיעבור הזמן הפגיעה עלולה להחמיר, ולמענך ולמען משפחתך עליך להבטיח את קבלת הסיוע של אגף השיקום, למרות הקושי. אני מכיר את גישתו המיוחדת של צביקה, שהצליח לזכות בהכרה ללא סיוע של עורך-דין ותוך ויתור על הצהרת 'מלחמה' במערכת. אני עצמי קיבלתי את עצתו וניסיתי לנהוג כמוהו, אך נכשלתי כישלון חרוץ, ועד היום לא זכיתי באחוזי הנכות שהומלצו על-ידי מומחים ידועים בתחום הטראומה. כדי לחסוך חלק מן החוויה הקשה של ההתמודדות עם אגף השיקום אני ממליץ לך לפנות לעורך-דין בעל ניסיון בתחום זה. כדאי לך לבדוק מספר עורכי-דין, ולבחור בזה שייצור בך תחושה של אמון ושפה משותפת. העלות הכספית הכרוכה בכך תחסוך ממך חודשים ארוכים של ייסורים. אני התרשמתי לטובה מעו"ד סיגל יער, שסייעה ליהודה חברנו בפורום לזכות באחוזי הנכות המגיעים לו, ואשר סייעה גם לי בעצותיה מדי פעם. אתה יכול למצוא מידע רב באתר שלה: http://www.yaar-law.com בהצלחה, ד"ר דרור גרין