האם אפשר לשחזר זיכרון?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
בילדותי קיבלתי הרבה מכות מהורי, היו גם איומים במוות מילוליים. אני יודעת שקיבלתי מכות קשות מגיל צעיר ביותר (אחותי הגדולה סיפרה לי)ואני זוכרת את עצמי ילדה מפוחדת ועצובה, מלבד זאת יש לי רק שברי זכרונות ספורים ביותר, אני לא זוכרת אירוע אחד שלם שבו קבלתי מכות, אני זוכרת שפעם הופלתי לרצפה ואז נגמר הזכרון, או לחילופין שאני בוכה אחרי שקיבלתי מכות. השכחה הזאת מאוד מטרידה אותי שכן איך ניתן לעבד את הטראומה אם אני לא זוכרת כלום?
שלום שירה, נהוג לחשוב על המוח האנושי כעל מחשב משוכלל, שיש לו כמות מסוימת של זיכרון, שכאשר בגלל תקלה מסוימת הוא נמחק אפשר לשחזר אותו. אבל המוח שלנו הרבה יותר משוכלל ופחות צפוי ממחשב, משום שהוא פועל באופן יצירתי יותר. בכל יום אנו צוברים כמות עצומה של מידע, שאין לנו כל אפשרות לעבד באופן מודע. רק חלק קטן מן המידע הזה אנו זוכרים לזמן קצר, חלק קטן עוד יותר נותר בנו לזמן ארוך. בניגוד למה שפרויד חשב, הזכרונות שלנו אינם טמונים עמוק במחסן הזיכרון שלנו. כפי שאנו משתנים כל הזמן, גם הזיכרון (או הסיפורים שאנחנו זוכרים) משתנה כל הזמן. חלקים ממנו נעלמים, וחלקים אחרים מתאימים את עצמם לשינויים בחשיבה שלנו. את אותו אירוע אנחנו זוכרים אחרת בזמן שאנו ילדים, ובזמן שאנחנו מתבגרים, או מאוחר יותר כשאנו מבוגרים. הזיכרון שלנו יצירתי מאוד, ולעתים אנחנו גם זוכרים שכלל לא קרו. ומדוע אני כותב לך כל זאת? משום שאת מקשרת את הזיכרון שלך לטראומה שחווית. אכן, הטראומה גורמת לנו לשכוח אירועים מסוימים, ולעתים גם פוגעת בזיכרון המיידי שלנו. זו הדרך של הטראומה להגן עלינו מפני חוויות קשות מדי. יש דרכים לנסות ולשחזר את תחושת הטראומה. למשל באמצעות כתיבה. ככל שתחשבי ותכתבי את מה שקרה לך, יופיעו עוד קטעי זכרונות הקשורים בה. אבל כאשר מדובר בטראומה, שחזור הזיכרון עשוי להיות מסוכן, ורק להגביר את הטראומה. המושג 'עיבוד הטראומה' מבוסס על חשיבה כזו, וכדאי להיזהר ממנו. אם את רוצה לשקם את עצמך מן הטראומה יש גישות יעילות יותר משיקום הזיכרון. חשוב יותר לטפל במיומנויות הרגשיות שנפגעו, וביכולת לתפקד כאן-ועכשיו. בדרך-כלל אלו גישות טיפוליות קוגניטיביות-התנהגותיות. גם אני פיתחתי גישה לטיפול בטראומה, והיא 'האימון הרגשי', המשקם את המיומנויות הרגשיות. בהצלחה, ד"ר דרור גרין