מחקר חשוב על משאבי חוסן של בני הדור השני לנפגעי תג

שלום נעמה, חיים, אורלי ומיכל, קראתי את השאלון שלכם, ואני מאחל לכם הצלחה במחקר. (הילדים שלי צעירים מדי ולכן לא יוכלו לסייע לכם). אני לא אתפלא אם לא תקבלו תגובות רבות בפורום שלנו לבקשה הזו. מדי פעם אנחנו זוכים, בפורום הזה, להזמנה להשתתפות במחקרים על הלומי-קרב ונפגעי טראומה, או להתנסות ב'טיפולים' מסוגים שונים ש'ירפאו' אותנו. איננו משתפים פעולה משום שבדרך-כלל הפניות מעידות על חוסר-הבנה של מצבנו, וחוסר ידע בסיסי במהות הפגיעה הפוסט-טראומטית. לנו, הלומי-הקרב, אין צורך במחקרים כדי להבין את מהות הפגיעה שלנו או של ילדינו. גם לאלף השיקום, המתיימר 'לטפל' בנו, אין צורך במחקרים כדי לעשות זאת. ולמרות זאת, אגף השיקום הוא אחד הגורמים המעצימים את הטראומה, שאינו מקיים כל ניסיון לשפר את התמיכה בהלומי-הקרב. אני עצמי פיתחתי שיטה יעילה ביותר לתמיכה ושיקום הלומי-קרב, ואני משער שזו הסיבה שאגף השיקום מתעלם ממנה. אנחנו, הלומי-הקרב, יודעים שאין צורך במחקרים כדי לסייע לנו, ולכן המחקרים למיניהם מעוררים בנו כעס. כדאי, אולי, לערוך מחקרים בקרב החברה הישראלית, אודות היחס שלה להלומי-הקרב. אין צורך במחקר מורכב ומסובך כדי להבין זאת. אפשר לשלב במחקר זה גם את השאלה מדוע רבים כל-כך בישראל רוצים לחקור את חייהם של הלומי-הקרב, ומדוע מעטים כל-כך מתגייסים כדי לסייע להלומי הקרב. יום נעים, ד"ר דרור גרין