דוש סיוע מהסובלים מ- PTSD

שמי יפית ואני קודם כל בת לאב נכה צה"ל ולאם שיחד גידלו אותי .כיום אני סטודנטית לדוקטורט. הנני עורכת מחקר בנושא פוסט טראומה בעקבות שירות בצה"ל אצל אבות לילדים בגילאי 6-11. היכרותי עם מערכות השיקום לא הייתה חוויה טובה. גדלתי על חוויות לא פשוטות שאני ובני משפחתי עברנו , הסיפור שאימי עומדת בפתח משרד הביטחון עם תינוק בחיקה וממררת בבכי "איפה אתם? לקחתם לי את בעלי ואני ו5 ילדים מחכים עוד לשמוע ממכם!! איפה העזרה? הדאגה?". החלטתי שיום יבוא ואערוך מחקר שייתן התייחסות למשפחות הנפגעים, נשותיהם וילדיהם על מנת ליצור תוכנית אשר תוכל לסייע לאבות ולאמהות להתמודד עם המצב ולהעניק לילדיהם את הצרכים שהם זקוקים להם. הנה יומי הגיע! כעת אני בשלב בו אני עורכת פיילוט מקדים לאחד מהשאלונים שבניתי ואני זקוקה לכמה שיותר נפגעי PTSD בעקבות שירותם בצה"ל שיענו לי על השאלון. אני זקוקה לתשובות רק בשביל לראות אם הוא אכן בודק מה שאני מחפשת, הוא אנונימי ואני לא עושה שימוש במידע בשום צורה אחרת. אודה לך אם תכנס ללינק הבא-http://www.surveygizmo.com/s/153118/-yafitarazi ותמלא את השאלון- לוקח 5 דק'.... בסוף השאלון יש מקום למלא פרטים רק למי שמעוניין להצטרף כנבדק במחקר ולקחת חלק בתחילתו של שינוי בתמיכה ושיקום הנפגעים ומשפחותיהם. יש לציין כי תועבר סדנא לאב ולאם בנושא למידה מתווכת אקדמית ותיווך ריגשי למשפחות אשר יסכימו להשתתף במחקר. כמו כן ילדיהם יקבלו שי עבור השתתפותם. נושא זה חשוב כל כך ואני ממש חייבת את עזרתכם בשביל לבצע מחקר זה. לשאלות ובירורים: [email protected] יפית

שלום ד"ר גרין! ראשית אני חייבת לציין שאני שמחה שנוצר ביננו קשר. אתה בטח לא זוכר לדעתי אבל לפני מספר שנים פניתי אלייך עוד שהייתי סטודנטית בתחילת דרכי והרעיון המחקרי שלי הטריד אותי ורציתי לבצעו.נתת לי הרבה כוח למרות שכן, אמרת גם אז שיהיה לי קשה.אבל גם קשה מנשוא זה לא בליתי אפשרי מבחינתי, זה בוער בעצמותיי וכנראה שהרגישו את זה אחרת לא הייתי מדלגת על שלבים ומגיעה לדוקטורט באופן ישיר שיאפשר לי לה-ת-ח-י-ל סוף סוף. ועכשיו לגבי דברייך:-) ליבי מכיר ומבין את מה שנפגע עובר בכל מערכות השיקום והבירוקרטיה, גדלתי לתוך זה... אני הגעתי ממקום הילדים.רתחתי לראות תוכניות טלויזיה בהם מראיינים בני נפגעים בני 20, 30 אשר מספרים על הגיהנום שלהם בעקבות פגיעתו של אביהם. ויותר מכך כיצד רק כשהתבגרו החלו לקבל סיוע או לבקש שיכירו אף בהם כנפגעים של טראומה משנית. הייתי שם..אז למה רתחתי? רתחתי כי נזכרים לצערי לעזור ולתמוך מאוחר מידי וזה לא משתנה, אפשר לראות את זה אפילו בכך שאין א-י-ן מחקרים בכל העולם על ילדי נפגעים בגיל הרך, רק החל מהבגרות שכבר הפגיעה נעשתה. בנוסף, ניכר כי לא ברור אין לסייע לילדים אלו מלבד כמובן נניח עוד סיוע פסיכולוגי.. אני מגיעה מנקודת מוצא אחרת. לא אפרט יותר מידי כאן על המחקר, אך אומר שיש דרך לסייע גם לילדים בגיל הרך ובגיל הגן ויותר מזה לסייע ד-ר-ך הוריהם, ובכך למעשה גם נותנים כלי בידי ההורים וגם מסייעים לאב עצמו בחיזוק כל מיני צדדים שנפגעו וגם מסייעים לאם בחיזוק צדדים מסויימים להתמודדות. ( יכלתי לפרט על זה אך באופן אישי) המחקר שלי משלב חינוך עם פסיכולוגיה. הוא קודם כל נותן את הכוח בידי ההורים. וכן, בשביל ליצור תוכניות שיתקבלו באופן רציני במערכות שיקום אני צריכה להוכיח את הנקודה שלי,להראות שזה עובד. וכמובן שמעבר לזה בשביל שיבנה דבר מספיק איכותי ומקצועי צריך לבחון כל פרמטר בו. ואז אם רק יתחילו לחשוב על הילדים כבר מינקותם ואף יעבירו את האבות והאמהות (סדנא נפרדת) סדנאות, זה לא רק בא לסייע לילדים אל גם לאבות בפרמטרים שונים. אז..אני אומר דהיינו. אני מרגישה כמה הדרך הינה דרך קשה ואני מורידה בפנייך את הכובע על כך שהצלחת להחדיר למערכת שיטה טיפולית ושאתה ממשיך ותומך גם כאן בפורומים. אני מקווה למצוא את האנשים שיראו שיש כאן פוטנציאל וירצו לקחת חלק בזה.המחקר אושר על ידי הפרופסורים הידועים בתחום זה וגם התגובות שיש כאן משהו אחר שלא נעשה. הבעיה שהכל בירוקרטיה ויותר מזה כסף או יוקרה..וכל אגף מבקש את ניתחו.אז אני מנסה ושולחת את לחמי על פני הרשת.. אשמח אם תמצא לנכון גם לקחת חלק בפרוייקט הזה :-) ובכלל אני שוב פונה למי שמוצא עצמו מתאים (נפגעי PTSD אבות לילדים בני 6-12). התהליך לא חודרני ואפילו מהנה ברובו (אחרי מילוי הטפסים..)ואני עצמי אעביר לבסוף לכל הנבדקים סדנא שמי שיישם את הדברים בה יצא נשכר לאין שיעור וגם ילדיו. תודה ורק טוב!! יפית[email protected]

שלום יפית יקרה! עניתי על השאלון שביקשת בשמחה רבה וכולי תקווה כי תצליחי במחקרך. הערות שהתבקשתי למלא: ישנה עזרה שאני מקבל ואינני מתכחש לכך. אולם, רבות אני סובל ואינני מקבל הבנה ראויה יותר למצבי והרבה פעמים אני נתקל בחומה אטומה של ביורוקרטיה. הטיפול הוא בעזרת תרופות וכדורים אשר מאוד מקשים על חיי בכלל ושלא לדבר על תופעות הלוואי הרבות בפרט. אני חלק מהתארגנות שקוראים לה "פצועים בשטח" וכולי תקווה כי תוכל להסדיר נושאים חשובים בצורה הטובה ביותר. מצ"ב כתובת האתר: www.pbt.co.il כמובן שאשמח לעזור לך בכל אשר תרצי ואף להגיע למפגשים באם יהיה בזה צורך. כתובת המייל שלי: [email protected] בכבוד רב עניתי על השאלון, אברהם. לוחם גבעתי בעבר, בהווה ובעתיד!

שלום לך אברהם! עניתי לך גם למייל ששלחת.... ראשית אני רוצה להודות לך על התמיכה הכנה והעזרה שלך עבורי במילוי השאלון באינטרנט. בלי שיענו לי עליו אני לא יכולה לבצע את הפיילוט..אני חייבת לציין שממש התרשמתי מהנכונות שלך וזה מאוד ריגש אותי. נכנסתי לאתר של "פצועים בשטח", אני עוד זוכרת שנדבקתי לטלויזיה ששודרה התוכנית עליכם וגמעתי כל מילה שם.כל הכבוד לכם לאגור כוחות וליצור קבוצה שכזו שמקנה גם תמיכה אחד לשני והבנה וגם קבוצה שנושאת את דגל העשייה והשינוי. הדברים זזים לאט ואסור להתייאש ובצעדים קטנים קורים שינויים... לצערי אני גם מכירה את הבעייתיות עם הבירוקרטיה ואת הצורך שעוד צריך עזרה אבל שכבר לא יודעים מה בדיוק יעזור- תרופות? תופעות לוואי.... אני בת לנכה צה"ל הצעירה מתוך 5 ילדים וגדלתי לתוך מציאות לא פשוטה. אני חושבת שהורי באיזה שהוא שלב הפסיקו להשתמש אפילו בעזרתם של גורמי השיקום, הפסיקו לבקש. כשהתחלתי ללמוד כנראה החלה המודעות לעניין המעגל השני של הנפגעים (כמו שכתבתם שאתר- משפחה, חברים וכדומה..) ושודרו כל מיני סרטים על ילדי נפגעים בוגרים. כל מי שהופיע שם היה בסביבות גיל ה30 +. אני זוכרת שישבתי והקשבתי ורתחתי מזעם, למה רק עכשיו מישהו נזכר? איפה הייתם כל השנים? לי יש אח בן 36..שבדיעבד אני יכולה להגיד שחייו התהפכו בגלל המקרה של אבי. המחקר שלי בא לענות על זה. הוא מחקר מורכב אבל באופן פשוט אפשר לומר שהוא בודק כל מיני פרמטרים אצל אבות בעלי פטסד בעקבות צה"ל ושיש להם ילדים צעירים בגילאי 6-11,12..+- המטרה היא שיש איזו דרך שכן ניתן להפיע לדעתינו על האופן בו הילד הצעיר יגדל, יקבל את הצרכים שלו, יתמודד מבחינה רגשית ושכלית וככה לא יפגע כמו שקורה בפועל. יותר מזה הכוח הוא אצל ההורים, ההורים הם אלה שיוצרים את השינוי ומאמינים שהאב יתרם לא פחות מהילד וזה יעזור לו גם בחיזוק העמידות שלו. אני מחכה כבר לעבור את המחקר ולקבל תוצאות ולהתחיל לבנות תוכניות על פי זה...ללכת להרצות, להעביר סדנאות (אולי במסגרות השיקום מי יודע) וככה לעשות צעד קטן לשינוי. מאוד התרגשתי לקרוא שאתה רוצה להשתתף במחקר עצמו, אני זקוקה לגברים נשואים שיש להם ילדים בגילאים צעירים החל מגיל 6, כנבדקים. כך שזה לא רלוונטי מבחינתך, אבל אני צריכה לחשוב עם המנחה שלי אם תרצה, איך כן תוכל להשתלב ולעזור, אנחנו בטוח נצטרך:-) אני אודה לך אם תעביר או תספר על הנושא למי מחברייך לקבוצה שמתאים, אפשר גם ליצור איתי קשר ואספר בפירוט מה התהליך (מאוד פשוט..) וגם על הסדנא שנתנת בסוף למשתתפים. בנוסף, אם יש עוד יכולים לענות לי על השאלון הפיילוט זה יהיה מצויין: http://www.surveygizmo.com/s/153118/-yafitarazi אם יש לך עוד רעיונות למי אני יכולה לפנות, אשמח לשמוע. המשך יום טוב, יפית[email protected]