פסיכותרפיה גופנית

סבלתי שנים מפוסט טראומה ורק בשנים האחרונות נודע לי. שנים גדלתי עם אבא שסבל מפוסט טראומה והוא לא ידע למה הוא פתאום הופך ממלאך למפלצת. אם הוא היה בחיים הייתי מגלה לו ואולי זה היה מקל על רגשי האשמה והפחד של שנינו. ומה שהציל אותי היה מטפלת חכמה שידעה משהו על פוסט טראומה והסבירה לי ויצרה איזה הגיון בתוך הכאוס. ולקח לי עוד זמן גם להבין מה לעשות עם מה שהבנתי ועדיין אני מנסה להבין. המטפלת הזו עובדת בשיטת הפסיכותרפיה הגופנית ושם פתאום הרגשתי מה זה מגע נכון וגם שיחות מלאות חמלה שעצרו את ההרס העצמי שלי. יש משהו בעצמת המגע שמשוחח עם הגוף אשר סבל כל כך מהמכות הכועסות שלפתע נחתו עלי ומציע אפשרות אחרת שהייתה נסתרת קודם לכן. הפכתי גם אני להיות מטפלת גופנית בעצמי. עייפתי מאנשים שרק רוצים שנתרפא כולל מדריכים מנוסים לפסיכותרפיה וכמה טוב למצוא פה מקום שבו מבינים: זו נכות שיש ללמוד לחיות איתה. כמה נכון דרור.

דרור היקר, אני מסכימה עם הטענה שיש יתרונות וחסרונות לכל שיטה לכן אני מנסה לשלב "קביים" משיטות נוספות, בין השאר במקום של כבוד שוכן ספרך בספרייה שלי עוד לפני שגיליתי את הפורום... ולעיניין הפסיכותרפיה הגופנית התאוריה מבוססת על ההנחה שרגשות ונוירוזות הם תהליכים נפשיים אך גם גופניים לדוגמה בושה היא גם סומק פחד הוא גם רעד או דופק מהיר כעס הוא רצון לכהכות, לצעוק לטלטל. התאוריה מאד מורכבת ומי שמעוניין יכול לקרוא באתר של מכללת רידמן לדוגמה (אני הוכשרתי במקום אחר). השורה התחתונה היא שיש הגיון להגיע לרגשות הקבורים בגופנו ובנפשנו דרך הגוף שבו גם עצורות הטראומות בשרירים תפוסים דכאונות חרדות ועוד. העבודה מתבטאה בצורות מגע שונות, עיסויים, אסוציאציות חופשיות וגם ביטיי רגש בצליל (צחוק,צעקה) או מה שבא לפי הצורך הראשוני ביותר שבא מבפנים. לפעמים יש תחושה שזקוקים להכלה והמטפל מכסה ומחבק אותך בתנוחה עוברית.האם יש דרך יותר פשוטה מזו להקנות ביטחון כל כך בסיסי? לעיתים הפגיעה שחווה מטופל התרחשה בשלב פרה ורבאלי ואין מילים לתאר. החיסרון הוא שזה עשוי להביא מטופל לרגרסייה רצינית שאני לא תמיד מוצאת כמתאימה ויש סיכון לפתוח טראומה. צריך לכן מטפל זהיר מכבד ומתחשב שמבין בטראומה. אני נעזרת בידע מתחום ניורו-סיאנס וספרים על המוח כמו אינטליגנציה רגשית של גודמן וגם CBTץ סליחה שהארכתי כל טוב

ועוד דבר ששכחתי- היה לי נעים לקרוא "שהצלחת לשקם את עצמך" חשבתי לעצמי האמנם? הוא לא הלך רחוק מידי עם האמירה האופטימית הזו? אולי זה באמת שיקום והאם השיקום מגיע מובנה עם החשש המתמיד ממה שמחכה בסיבוב. תודה בכל אופן