אשמח לעצה

כבר אחרי השירות הסדיר הרגשתי שאני צל של בן-אדם אך רק אחרי מילואים ב"עופרת יצוקה" התפוגג גם הצל וכבר כמעט שנה שלמה שאני לא מסוגל לתפקד ברמה הכי בסיסית שאפשר.המטפל שלי (ולקח לי המון זמן להודות בפני עצמי שאני צריך) מדבר איתי על קבוצות תמיכה אך יש לי רתיעה ואולי אפילו סלידה מסוימת מן הרעיון :( האם יש למישהו עצה?? יש למישהו ניסיון והתנסה בעצמו?? האם יש למישהו מידע נוסף על קבוצות התמיכה?? האם אצליח לישון בלי פיצוצים? בלי המון מסתער? בלי דם?

שלום למר הליכות :-) ברוך הבא למועדון - יעני Welcome to the club אז כן, יש עתיד ובמיוחד אם אתה מקדיש משאבים לטיפולפסיכולוגי עם מטפל/ת שמבינים עניין ב PTSD ולא פחות חשוב כבר מבין בעצמך שיש לטפל וכדאי לצאת מהארון מנסיון של יותר מ13 שנים של טיפול פסיכוטראפי פסיכואנאליטי - כן בהחלט יש הטבה באיכות חיי -לא שאיני מתעורר עם ביעותים - אבל כן אני מתקד ברב שעות היממה בנינוחות בזמנו קימנו (עוד כ 10 חברים) קבוצת תמיכה שהתנהלה בתה"ש - הקבוצה פורקה לפני יותר משנתיים - אני מצאתי שהקבוצה עזרה לי לא יודע על קבוצות כיום - אם כן אשמח לשמוע ואולי אפילו להצטרף אתה מוזמן ליצור קשר טלפוני 052-2888486 בשעות היום (כשהשמש זורחת) או לשלוח דוא"ל לכתובתי [email protected] בהצלחה והמשך החלמה צביקה קומיי

ראשית כל ברצוני להודות לך על האופטימיות והכנות. אני שמח על השיתוף ועל הרצון הטוב, אתה כבר עזרת לי מעט

האם יש לך המלצות נוספות מנסיונך העשיר?

רק אתה חייב להחליט כי רק לך יש אחריות על חייך ועל טיב הקשר עם הסובבים אותך. המשפט החכם ביותר ששמעתי: PTSD/הלם-קרב -כמו כתם שמן על נייר, ככל שחולף הזמן הכתם מתרחב לכל הכיוונים בלי שמישהו הוסיף שמן, ובלי שמישהו יכול לעצור את ההתפשטות של הכתם. המסר האופטימי הוא שבגלל שכמות השמן קבועה, הכתם נעשה יותר דק [ואת זה העין לא רואה] הנמשל - לומדים להכיר את הקשיים, מתאמנים לשלוט במרביתם, ולומדים ממה להיזהר זה מצליח אם: אתה מאוד רוצה ולכן מצליח להתמיד לרצות יש לך תמיכה בבית יש לך מטפלים מנוסים