מגלומניות של פסיכיאטרים

שלום, מתוך קריאה של התנסות של אנשים שונים מול פסיכיאטרים כולל נסיוני האישי אני תוהה בקול מדוע באופן כ"כ מובהק מטפלים פסיכיאטרים העוסקים/לא עוסקים בפסיכיאטריה במגזר הציבורי והפרטי מגלים גישה כ"כ חסרת כבוד שמעידה בעיקר על בעיותיהן האישיות הרבות הבלתי פתורות- יותר מאשר על ערך זה העומד לפניהם. מדוע הם בהסתברות גדולה יותר ממטפלים אחרים נופלים כל הזמן? האם זה קשור להכשרה קלוקלת או לתחושת סטטוס וקבלת עונג משליטה ועליונות? איפה פה הרגישות הנדרשת מכל איש טיפול באשר הוא..? אודה לכם על רעיונות שינסו להאיר את הסוגיה.

לא נכון לעשות הכללות גורפות. כמו בכל מקצוע ישנם רופאים טובים וישנם רופאים פחות טובים מיומנות הרופא תלויה במספר פרמטרים שהראשון בהם זה אישיות הרופא הכישרון שלו למקצוע הידע שרכש והנסיון המצטבר שלו. אצל רופא פסיכיאטר המקצועיות הרבה יותר מסובכת ומורכבות הטיפול הרבה יותר קשה מאחר ומדובר בנפש האדם שהיא סבוכה ומורכבת בפני עצמה, הטיפול בפסיכיאטריה תלוי בהרבה מאוד פרמטרים הן של הרופא והן של המטופל מאחר והפגיעה/הפציעה הינה מוחשית היא נמצאת במקום כלשהו במוח האדם ולא נראית בעין, לכן הטיפול מתבסס ברובו על סימפטומים התנהגותיים שהם הבסיס להבחנה ומנסיון מצטבר של שנים ארוכות בטיפול באותם סמפטומים, כמובן שהוא מתבסס גם על ניסויים מדעיים, מבוסס על דיעותיהם של אישים חשובים שכתבו תורות שלמות על נפש האדם מנסיונם. אבל צריך גם לזכור שהפסיכיאטריה כל הזמן מתקדמת ועד היום עשתה צעד גדול לאנושות אם זה בתרופות מתקדמות ואם זה הטיפולים התנהגותיים היום יש לה יותר הצלחות בריפוי ובאבחון מדוייק יותר כך גם הרבה אנשים פגועים שנצלו מאובדן ומאיבוד השפיות יוכלו לומר גם תודה לרופאים שטפלו בהם. ובהזדמנות זו אני אומר לפסיכיאטרים שטפלו בי תודה רבה על עבודתכם המקצועית והנאמנה שהצילה את חיי, תודה