בת לנכה צה"ל
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אבא שלי נכה צה"ל ויש לו PTSD למיטב הבנתי זה סוג של הלם קרב. אז הבעיה אצלו זה בעיקר התפרצויות הזעם בעיקר בשבתות הוא מחפש על מי להוציא את הכעסים שלו. יש לנו טיפול פסיכולוגי ע"י מישהי מומחית מטעם משרד הביטחון אבל זה לא עוזר. להפך היא מוסיפה לנו בעיות לחיים אני בעצמי נעזרתי בה והיא אמרה לי שכדאי לי להתגייס לצבא כי אני סבלתי הרבה בחיים ואני צריכה להיות עצמאית ולא תלויה בהוריי. ואני ממש מתחרטת על זה שאני הולכת להתגייס.. קודם כל יש לי פחד שאני אקרוס נפשית גם ככה אין לי כ"כ חוסן נפשי ועכשיו כבר אי אפשר להתחרט זה עוד חודשיים הגיוס... בקיצור אני ממש מצטערת על זה שהקשבתי לה, הייתי יכולה לעשות שירות לאומי בשלווה. והשאלה שלי האם יש קשר בין מידת החוסן הנפשי שלי למה שעברתי בילדות? ועברתי די הרבה דברים אבל כשאני מסתכלת על אחי הגדול אז הוא יותר חזק ממני נפשית ואני פחות.... כי אני מפחדת מהטירונות זה הולך להיות לי קשה מדיי וחוץ מזה אבא שלי תמיד אומר לי ולאחי הגדול שזהו עברנו את גיל 18 והגיע הזמן לצאת מהבית. זה לא נורמלי... בגלל זה אני הולכת לבסיס סגור
שלום מישהי, כן, ודאי שיש לאופן שבו גדלת השפעה על מידת החוסן הרגשי שלך. אין ספק שבנים ובנות של הלומי-קרב נחשפים גם הם לתופעות הפוסט-טראומטיות, וזקוקים לטיפול ולתמיכה. אם את מרגישה שהפסיכולוגית המטפלת בך אינה מועילה לך כדאי מאוד למצוא מטפל אחר, שתוכלי לסמוך עליו. בברכה, ד"ר דרור גרין
שווה לבדוק בתנאי שרות בצבא אם אפשר לאור המצב המורכב לשרת קרוב/רחוק מהבית ולקבל השתתפות בשכ"ד (עם עוד חיילות נוספות) אם את מרגישה שהמעבר יהיה חד מדי. לגור בדירה ולשרת בבסיס פתוח- לפעמים יכול להיות הסתגלות פחות מאיימת. בהצלחה.