'בת זוג'?? של הלום קרב.
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום. אני קוראת את ההודעות בפורום ונשארת בעצמי הלומת קרב. אני מחפשת להבין יותר טוב את הלך הדברים. כל נסיונותי להתקרב ל'בן זוגי' עלו בתוהו. את לא יכולה לחיות עם מישהו שלא רוצה שיעזרו לו. את לא יכולה לחיות עם מישהו שיום אחד חושב שהמצב רע מכל וביום השני טוען שהכל היה אירוע חולף והמצב מצויין. את לא יכולה לחיות עם מישהו שקובע ונעלם.. את לא יכולה לחיות עם מישהו שיום אחד אוהב אותך ומתרגש ממך וביום השני לא עונה לטלפונים שלך. את לא יכולה לחיות עם מישהו שאומר שאת יקרה לו אבל לא מרגיש אליך כלום.. זה לא הגיוני! וכן, את לא יכולה להיות עם מישהו שרוצה להיות לבד עם עצמו לכל חייו. ו..אם את באה לבקר אותו, מדאגה, מנסה ללטף, לחבק ולהרגיע.. הוא זורק אותך מבעד לדלת בכל הכוח עד כדי ריסוק עצמותייך.. אז מה נשאר לך לעשות? להיות 'בת זוג' לשעבר של הלום קרב. הלא כך? אני.
שלום לך, אכן, לא קל לחיות עם הלום-קרב. אני מבין את היאוש שלך, וגם את ההחלטה להתרחק ולוותר על חיים משותפים עם נפגעי-טראומה. עם זאת, כדאי לזכור שכשם שלהלום-הקרב קשה להתמודד עם הטראומה ללא עזרה חיצונית, גם לבנות-הזוג של הלומי-הקרב קשה לעשות זאת, וכדאי מאוד לפנות לייעוץ מקצועי, ביחד או לבד, כדי ללמוד להתמודד עם הקשיים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
הויתור על חיים משותפים נעשה מצידו של הבחור המעדיף להיות לבד עם עצמו. זה נורא קל לזרוק את ה'בת זוג' מהמערכת ולהתבודד. אני יכולה להתמודד מצויין עם הצהרות כגון: 'תניחי לי', אני רוצה להיות 'קצת לבד עם עצמי' אבל מה כבר ניתן לעשות כנגד הצהרות כגון: 'לא מרגיש' ו'שזה לא זה'? ואני עדיין יקרה לו.. כנגד האלימות הנפשית עוד יכולתי לעמוד איתנה. יכולתי להבין את העליות והירידות ואת הקצב האיטי שמערכת היחסים שלנו תפסה. אך מה כבר נותר לי לעשות אחרי שניסיון שלי להתקרב ולתמוך נתקל 'באטימות' מוחלטת וכתוצאה מכך 'האלימות הפיזית' באה לבקר..? החבר היחיד שלו גם נתקל בהתנהגות דומה, הוא הטיל וטו בכל הקשור לחייו הפרטיים והנפשיים, הוא הרי אחראי לעצמו. בן אדם אוטונומי. אני מקווה שחבר זה ימשיך את דרכי. מכיוון שאלימות פיזית לא מרתיעה אותו כמוני.. ככלות הכל, מדובר באנשים שיקרים לו ודואגים לו. בנט"ל הציעו לי לאסוף את עצמי לבינתיים. מכיוון שאין טעם להתקרב אל מישהו שהציג דחייה המלווה באלימות פיזית. אני בהחלט חסרת אונים. אני בהחלט נפגשת עם פסיכולוגית אשר איבחנה מן הסימפטומים הראשונים את מצבו הנפשי, מעגל של שינה מרובה ועבודה מסביב לשעון. מעגל אותו שברתי בתחילת הדרך, באהבה, בסבלנות ובמסירות רבה! לאחר שחזר ממילואים, המצב השתנה ולמרות כל הוידויים על מצבו הנפשי, הוא בוחר לחיות כך ומסרב ללכת לטיפול. אותה פסיכולוגית, מייעצת לי לנתק מגע ולהתרחק. למלא את חיי בדברים טובים יותר ולחפש לי בנזוג אחר. מישהו היה מייעץ לי משהו אחר? אני.
שלום רב. אני סטודנטית שנה שלישית במכללת ספיר. במסגרת הלימודים אני עושה עבודת מחקר על בנות זוג של הלומי קרב. אשמח מאוד מאוד אם תרצי ותסכימי להתראיין, בעילום שם כמובן, הריאיון אנונימי לחלוטין. את יכולה לענות למייל שלי, למען הדיסקרטיות. [email protected] תודה רבה
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
