שכן סובל מהלם קרב- מה עושים

צביקה יקירי, אני מסכים, כמובן, עם כל מה שכתבת כאן, אבל מסתייג מן השורה האחרונה. אין לאף אחד סיבה וזכות לפנות לפסיכיאטר מחוזי בתלונה, ולשמחתי החוק השתנה וגם פסיכיאטר אינו רשאי להתערב בחייו של אדם ללא צו של שופט מחוזי. בעבר היה לפסיכיאטרים כוח רב מדי, למרות שאין להם כל ידע סודי בנוגע לנפשו של האדם. אשפוז כפוי גרוע בהרבה ממעצר שרירותי, משום שבית-החולים הפסיכיאטרי גוזל מאדם את כל זכויותיו ומפעיל עונשים גופניים הגובלים באלימות. כפי שכתבת, הלומי-קרב אינם חולים, והכנסת קבעה באופן חד-משמעי שהפגיעה הפוסט טראומטית אינה מחלת-נפש. שקישרת כאן בין יחסי שכנים לבין פניה מהירה לפסיכיאטר, ובכך רמזת שלהלומי-קרב יש בעיות פסיכיאטריות. האלימות בישראל נפוצה ביותר, ולא שמעתי שבסכסוכי שכנים מישהו פונה לפסיכיאטר. זה יכול להיות תקדים מסוכן. \ יום טוב, דרור

שלום יעל, או השכן (קצת התבלבלת בשם הבדוי), אינני מכיר את השכן שלך, ואינני יודע אם הוא באמת הלום-קרב או לא, אבל אני יודע שאין לזה כל קשר ליחסי שכנים, והשאלה הזו מבוססת על דעה קדומה המכתימה את כל הלומי-הקרב. הלומי-קרב אינם חולים אלא נכי צה"ל כמו רבים אחרים, והם בני-אדם כמו בני-אדם אחרים. אם שכן או שכנה מעליבים אותך או פוגעים בך, אתה יכול לשוחח אתם או לפנות למשטרה. אין לזה כל קשר למאפיינים האישיים שלהם. הרי לא היית שואל שאלה כזו אם היה מדובר בשכן חולה סרטן, או בנכה צה"ל קטוע רגל. עזוב את "הכאב מהצד השני", והתייחס אל השכן שלך כמו לכל אדם נורמלי. אם הוא פוגע בך, פנה למשטרה. כך מתנהגים אזרחים הגונים. בברכה, ד"ר דרור גרין