איך מטפלים באשתי ובבת שהיא בת 35 והן בהלם קרב קשה

שלום להלום-הקרב, בהודעה הקצרה שלך התייחסת לשני נושאים. תחילה כתבת שאתה מטופל ביחידה לתגובות-קרב, שאושפזת במחלקה פתוחה שהחזירה אותך לדיכאון, ושביחידה לתגובות-קרב מאמינים לאשתך. מתוך ההודעה שלך נשמעת ביקורת על היחידה לתגובות-קרב, ולא קשה לי להבין את הביקורת. אם כך, מדוע אתה מסכים להמשיך ולהיות מטופל שם, ולא מחפש טיפול יעיל יותר? ישנן דרכים רבות להתמודד עם פוסט-טראומה. מדוע אתה בוחר דווקא בדרך שאינה טובה בשבילך? אחר-כך, וגם בכותרת, כתבת ש"הנשים הללו טוענות שאני ב'מניה'". אני מבין ש"הנשים הללו" הן אשתך ובתך, ואתה טוען שהן מעלילות עליך שאתה חולה-נפש. אתה כותב שאשתך מסרבת לקבל טיפול, ואתה שואל איך לטפל באשתך ובבתך בת השלושים-וחמש, שלדעתך גם היא הלומת-קרב. התשובה פשוטה. איש אינו יכול לכפות טיפול על אנשים בוגרים, וכל אחד אחראי לחייו ויכול לבחור בטיפול המתאים לו, או בחוסר טיפול. כפי שאתה אחראי לחייך, ואתה יכול לבחור בטיפול של היחידה לתגובות-קרב, אשתך רשאית לבחור שלא לקבל טיפול. כאשר אתה מאשים כל מה שקורה בחייך בהלם-קרב, אתה בעצם מאבד את האחריות לחייך והופך את עצמך לקורבן. אם הטיפול ביחידה לתגובות-קרב אינו מתאים לך, עזוב מיד ומצא תמיכה ראויה יותר. אם יש לך בעיות בזוגיות, ואשתך מעלילה עליך שאתה חולה-נפש, הצע לה לפנות יחד ליועץ-נישואין או התרחק ממנה. אתה אחראי רק לחייך שלך, והאבחון של הלם-קרב אינו יכול לשמש תחליף לאחריות שלך וליוזמה שלך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין