הזמנה לטקס השכבה ליום ראשון ה-18.04 ב-1130

מיכאל יקר, לרוע המזל, אגף השיקום עדיין לא מת, וגם לא ימות בקרוב. אני מבין את השמחה וההתלהבות, ואני מקווה שהמפגש עם המציאות לא יגרום לך לאכזבה רבה מדי. אני שותף לאכזבה שלך מפעילות אגף השיקום, שאינו ממלא את תפקידו. אבל האמונה שלך בחברי-כנסת שישנו את המצב אינה מציאותית. כוחם של פקידים במוסד חזק כמו אגף-השיקום גדול יותר מזה של חברי-כנסת ושופטים, כפי שמעידות התוצאות בשטח. מצער אותי שבמקום לאחד את נכי צה"ל למאבק קשה באגף השיקום, ולדרישה המוצדקת לפרק אותו, אתה יוצר פיצול נוסף בין נכי צה"ל ומפריד בין אלו שנפגעו בקרב לבין אלו שנפגעו בדרך אחרת. ההפרדה בין דם לדם, המתאימה לחשיבה פשיסטית, כורתת את הענף עליו אתה יושב. מדינת ישראל אחראית לכל החיילים שגייסה באותה המידה, ללא קשר לאופן בו נפגעו במהלך שירותם. מי שנפגע בקרב אינו סובל יותר ממי שנפגע בתאונת-דרכים, ומי שנפצע בזמן שהציל פצוע אינו סובל יותר מאשר הפצוע עצמו. כדאי לזכור שהזכויות שלנו אינן פרס שאנו מקבלים על מעשה גבורה, ואין צורך ליצור היררכיה בין נכי צה"ל. זכויות נכי צה"ל נובעות מן הפגיעה שנפגעו ללא כל קשר לאירוע שבו נוצרה הפגיעה. אולי במקום להצדיע לנכי צה"ל (מה שמעיד על ראיה מיליטריסטית) כדאי פשוט לתמוך ולסייע לנכי צה"ל, ולהציל אותם מידי אגף השיקום. שבת שלום, ד"ר דרור גרין