היום הקשה בשנה יום הזיכרון לחללי צה"ל
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני אישית עדיין בטראומה של יום הזיכרון. היום למשל תפסתי דיכאון אדיר והייתי במיטה כל היום. מה לדעתכם עלי לעשות כדי לשכוח את היום הקשה הזה? בשנה האחרונה ניפטר גם המג"ד שלי מבעיות לב אמנם אבל חסרונו משפיע עלי לרעה. אני מקווה שמחר יהייה יום טוב יותר ובערת השם ניתגבר על העצב והשכול.
שלום שוקי, אינני חושב שאתה צריך לשכוח את היום הקשה הזה. הטראומה איננה יום-הזיכרון, אלא האירוע בו נפגעת. אין צורך לשכוח אותה, משום שיש לה חלק חשוב בחייך, ואין כל דרך להיפטר ממנה. היא אינה מחלה שאפשר לרפא אלא פשוט ציון דרך קשה בחייך. ככל שננסה לברוח מן הטראומה היא תשוב ותמצא אותנו, ולכן כדאי אולי ללמוד לחיות אתה בשלום. אפשר לחיות עם הטראומה, ואפילו לחיות חיים טובים ומאושרים. זו אינה דרך קלה, אבל הצעד הראשון הוא להכיר בהיותנו הלומי-קרב, ובכך שאיננו יכולים לשנות זאת. מכאן אפשר רק לצמוח, ולגלות שלמרות הקושי יש לכל אחד מאתנו יכולות רבות שנוכל לפתח כדי לחיות חיים טובים ושלמים. כפי שקטוע רגל יכול להיות אלוף העולם בשחיה גם הלומי-קרב יכולים לממש את עצמם ואת יכולותיהם בכל תחום שיבחרו בו. אני מאחל לך ימים רגועים וטובים, ד"ר דרור גרין
נורא קשה לי בזמן האחרון לקבל עזרה ובטח לבקש אותה וזה לא ממקום של אגו כמו שחושבים בשבוע הבא יש אזכרה לשי יהי זכרו ברוך חבר אמיץ שלי אני רוצה להתקדם כולם מאותתים לי ואני לא עושה צעד כי קשה לי לבד אני זקוק לעזרה לגבי התביעה לפאוסט טראומה החיים שלי רק הולכים ומדרדרים והמדרון הוא תלול מאוד ומסוכן אני לא רוצה לגמור כמו לוזר בבקשה אני צ
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
