תגובה לטראומה

ב"ה לדר' גרין שלום רב, אני מבקשת להתייעץ בקשר לתגובה לטראומה שממנה סבלתי במשך הרבה זמן והייתי רוצה לדעת אם תופעה כזאת שממנה אני סובלת מוכרת.בזמנו עברתי טראומה קשה וסבלתי מפוסט טראומה במשך הרבה זמן,סבלתי מחרדות קשות,הלכתי ורעדתי ברחוב,פחדתי מהצל של עצמי,היו לי קטעים שפחדתי לדבר עם בני אדם אפילו מילדים קטנים,היו לי גם בלק אאוטים ונעלמו לי פרקי זמן,בעקבות טיפול רפואי מסוים שרופא אחד המליץ עליו ורופא שני התנגד לו,ולכן לא ידעתי מה עלי לעשות ולקחתי את ההתרופות לסרוגין אייך שהרגשתי התחלתי לקבל מצבי רוח שונים פעם באופוריה ופעם באפטיות המעברים היו מאוד חדים פעם אני נראית עליזה ולאחר מכן בדכאון.כיום המצב הוא כזה שאני אפאטית מרגישה חלולה בתוכי כאילו שמשהו בתוכי נשבר,אין בי לא רגש של שמחה ולא של עצב הכל חסר טעם.עם זאת לפעמים אני בוכה,אבל הבכי הוא לא מתוך עצב או דכאון זהו בכי ללא סיבה.האם התןפעה כזאת ידועה במי שסובל מפוסט טראומה של חוסר רגש של הרגשה חלולה ועם זאת לפעמים בכי ללא שמשהו מעציב אותי.אודה לך מאוד מאוד על תשובתך וכן מה היית ממליץ לי לעשות,בתודה.אחת שרוצה להרגיש.דרך אגב הפסיכלוג שאני מטופלת אצלו ואני מספרת לו שאין בי תחושה של רגש ואני חלולה לא מאמין לי שאין בי רגש משום שהוא אמר שלא ייתכן שאין בי רגש ומצד שני יש לי דמעות בעיניים,אבל זה מה שקורה לי אני בוכה בלי להרגיש שאני בוכה,יורדות דמעות אבל אין תחושה של עצב כי אני חלולה.האם התופעה הזאת מוכרת וידועה והאם הפסיכלוג שלי צודק,כי זה מצב משונה.אודה לך אם תוכל לעזור לי בתשובה שתסביר לי מה קורה לי.

שלומות לך איני רופא ואיני מחליף תשובה של ד"ר גרין,אך לשאלתך האם את צודקת לגבי התחושות שלך התשובה שלי חיובית,אך טרואמה והתגובה ממנה היא שונה לגבי כל אחד ואחת,לסיכום אכן מה שאת מתארת אכן קורה ואני יכול להיות עד על עצמי ובכל מקרה אני מקווה שגם מנהל הפורום יענה לך כי לו יש בטח תמונה יותר רחבה ומלאה. הרבה שקט ואושר בכל אשר תעשי

עברתי טראומה מאוד קשה בעקבות פרידה מבת זוג. התחושות עליהן את כותבת מוכרות מאוד בעיני כי גם לי יש אותן התחושות. אם תרצי נוכל לדבר על זה ביחד אם תשאירי פרט התקשרות כלשהוא. אולי זה יעזור לשנינו. מצפה לתשובה ממך בכליון עיניים.

ב"ה תודה לדר' גרין ולכל מי שענה לי.התחזקתי מדבריכם המעודדים ואשתדל ליישם את המלצותיכם. ושוב תודה

מה שאת מתארת מזכיר לי את הימים הקשים שלי בתחילת הטיפול. מי שלא חווה את זה על בשרו לא יבין. היום אני מבין היכן את נמצאת ומה עובר עליך. מתוך הכתוב אני יכול להסיק שהטיפול שקבלת לא היה טוב, אך אני יכול לומר שעדין לא מאוחר לקבל טיפול נכון, ולחיות חיים טובים יותר בצל הטרואמה כי היא לעולם תשאר. אני יכול לספר לך על הטיפול שלי שהתחיל לפני 4 שנים ובזכותו קמתי על רגליי והתחלתי להתמודד טוב יותר עם חיי השגרה, זה היה שילוב תרופתי עם טיפול התנהגותי. ההתחלה היתה קשה ללא תוצאות במשך 7 חודשיפ שנראים כמו נצח, אך אל יאוש זה קורה לאט השיפור הוא הדרגתי ודורש סבלנות משמעת עצמית והרבה כוח להלחם. כאמור לקחתי את התרופות שנתנו לי לאורך זמן ובהתמדה, חשוב לזכור שתרופות מסוימות מתחילות להשפיע רק כעבור זמן ממושך כשלוקחים אותם בהתמדה להזכיר שהטיפול התרופתי ניתן אך ורק ע"י הפסיכיאטר המטפל. הטיפול ההתנהגותי מגיע עלמנת לתרגל את המוח למצב החדש שנוצר בגלל הטרואמה ולהקנות למטופל כילים להתמודד עם המצב החדש, בהמשך כשיש שיפור ניכר הפסיכאטר יכול לשקול להוריד בהדרגה את מינון התרופות. לדעתי במצבך הרופאה שיכולה להביא אותך לשיפור משמעותי היא ד"ר ניצה נקש שמטפלת במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר 5303349 - 03 תנסי להגיע אליה יש לה הצלחות רבות בטיפול בפוסטטרואמה.

ב"ה תודה על העצה ועל השיתוף במה שעבר עלייך.אני סובלת כבר יותר מ 10 שנים מהתופעות האלה,ולפי מה שכתבת אני רק בהתחלה של ההתמודדות עם הפוסט טראומה,זה די מייאש.כמו שציינתי אני לא מרגישה רגש,אבל אני חושבת שזאת ברכה כי הכאב הוא קשה מדי לשאת,ואני לא יודעת אייך אפשר מצד אחד גם להרגיש וגם להתמודד עם זה.כך שאני לא יודעת אם אי פעם אמצא פתרון. בכל אופן, תודה.