הפצוע סובל אך לא יודע מה קרה לו

על עצמי אני יכול לספר שסחבתי את זה כ 3 שנים ולא ידעתי כלל שהסממפטומים שהופיעו אצלי נקראים בשפה המקצועית פוסט טרואמה. מה שהרגשתי זה הדרדרות חדה בהתנהגות שלי לאורך השנים עד שכבר לא יכולתי לסבול יותר ונפלתי. הסבל הוא נורא והדרדרות מהירה ללא טיפול אתה הופך לעכבר מפוחד וחסר ביטחון עם מחשבות שווא שמשתלטות על ההגיון עד כדי שאתה לא בטוח אם אתה נמצא בדמיון או במציאות לרוב זה מלווה גם ב O.C.D (אובססיה קומפולסיבית המנעותית) הפרעות בשינה והתקפי כעס בלתי רצוניים חוסר ריכוז ואיבוד הזיכרון לטווח קצר עד כדי כך שאתה לא זוכר את הפעולות האחרונות שבצעת, ככל שמזניחים את הטיפול כך ההפרעות הולכות וגדלות עד אשר אתה נגמר לאט לאט וביסורים מאבד את את עצמיך. ישנם סוגים שונים של טיפול בהפרעה הזו חלקם משולבים בטיפול קוגנטבי התנהגותי עם טיפול תרופתי לאיזון תלוי בחומרת הפגיעה חלקם בנויים גם על שיטת החשיפה טיפול שנקרא P.E שהומצא ע"י הפרופסור עדנה פואה, אך מתאימה רק לחלק מסויים של הנפגעים. חלק נוסף המהווה כ- 40 אחוז מהצלחת הטיפול הוא הסביבה הקרובה של הנפגע בה הוא מקבל תמיכה חום ואהבה שקט נפשי וכלכלי. מנסיוני ניתן להגיע לשיפור ניכר בתפקוד היום יומי תוך מספר שנים אם מקבלים טיפול מתאים ומתמידים בו לאורך זמן ומשתלבים בתעסוקה יום יומית.

אני מנסה להשאר רגוע אבל מאד מרגיזה אותי "השיטה" הזאת. לא נעים לי להשתלח בפרופסורים וכו' אבל יש לי הרגשה ש"השיטה" הזו היא בערך כמו שיטת "מצליח" שפותחה בתמיכה רבה של כל מיני גופים שמאד בא להם שתאמר שזה "הצליח" כדי להפטר ממך.זה לא פחות מאשר ניסוי בבני אדם.בושה שבית חולים מכובד מאפשר ניסוי בבני אדם. עדיף שישלחו אותי להיפנוזה-זה בערך אותו דבר. אחרי ההיפנוזה אני בטוח שאני אגיד להם שאני ארנולד שורנצנברג. אשכרה אמנת הלסינקי במרעומיה.