שלום לכם

שלום לפצוע האלמוני, אתה צודק. אין כל דרך לטפל במי שאינו רוצה בכך. עם זאת, התמיכה של בני-המשפחה חשובה הרבה יותר מטיפול. כאשר מדובר בזוגיות אין אפשרות להכריח הלום-קרב לטפל בעצמו, אבל אפשר בהחלט ללחוץ עליו להשתתף בטיפול זוגי, אם הוא רוצה לשמור על המסגרת הזוגית והמשפחתית. צריך לעשות זאת בעדינות ובסביבה תומכת, אבל חשוב גם להתעקש על כך. ויתור עשוי לגרום להרס המשפחה ולסבל רב לכולם, וגם המשך הפגיעה בילדים, שתיצור דור נוסף של פגועי טראומה. להתראות, דרור

אלמונית יקרה, לצערי, יש בישראל דור שני של נפגעי טראומה, שהם בניהם של הלומי-קרב שלא טופלו, ואני מבין שבעלך הוא אחד מהם. לא קשה לי להבין את ההתנגדות שלו לטיפול, משום שגם אני הלום-קרב, וצריך הרבה אמון כדי לפנות לעזרה חיצונית. לכן התמיכה שלך בו חשובה יותר מכל טיפול. עם זאת, אסור לזה לפגוע בך ובזוגיות שלכם. אינך יכולה להכריח אותו לפנות לטיפול, אך את יכולה לבקש ממנו להצטרף אליך לטיפול זוגי, ולהדגיש שזה קשור בקושי שלך וברצון שלך ללמוד להתמודד עם המצב. ועד שהוא יסכים לכך, כדאי לך לפנות למומחה לפוסט-טראומה, וכדאי שזה יהיה מטפל קוגניטיבי-התנהגותי, שיוכל להדריך אותך איך להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, וגם איך ללמוד לשוחח על כך עם בעלך, בהדרגה, עד שיהיה מוכן לשתף אתך פעולה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין